הציונות הדתית: המנצחים, המפסידים, וההשלכות

תקציר

לאחר חודש בה הביצה המגזרית רתחה ושינתה את צורתה כמה וכמה פעמים, לא נותר אלא לנסות לעכל, ולסכם. חודש בדיוק עבר מאז החל המירוץ לראשות הבית היהודי. המפלגה שמצבה היה בכי רע, הפכה מגוויה פוליטית לשחקן חזק על המגרש. שלושה מועמדים ניגשו למירוץ – חגית משה ואיתי גרנק שרצו תחת הכותרת: "אנחנו מביאים לאחדות הציונות הדתית עם סמוטריץ", אל מול ניר אורבך שהתמודד תחת הכותרת הברורה: אני רוצה לשמור על מנגנון הבית היהודי אצל בנט.

כזכור, חגית משה ניצחה בתרועה גדולה לאחר שהרב דרוקמן תמך בה ולא באורבך, מאחר והיא התחייבה בפניו להביא למיזוג מלא עם סמוטריץ' – מה שאורבך לא הסכים. כמו כן, נתניהו ואנשים מטעמו, עבדו קשה בכדי להמליך את חגית משה ( לאחר שהתקשר לבקש ממנה לרוץ נגד ניר), וחלילה לא לאפשר לבית היהודי להתמזג עם בנט.

למה זה לא עבד?

המחלוקת העיקרית במהלך המו"מ עם סמוטריץ' נסובה סביב שני נושאים מרכזיים: 1. משה רצתה שוויוניות מלאה ברשימה (מקומות, תפקידים, הנהגה משותפת)  2. מיזוג המפלגות.

לשיטת סמוטריץ', חגית משה הייתה צריכה לחבור אליו ולהרכיב ביחד רשימה מגוונת ואטרקטיבית ללא התחשבות במרכזי המפלגה השונים – וכך ראינו שהוא עשה כעת, עם שיבוצם של שמחה רוטמן ומיכל וולדיגר. בנוסף, סמוטריץ' רצה מיזוג מלא שיחל עכשיו ונציגי הבית היהודי יהיו רשומים תחת מפלגת הציונות הדתית כבר מעכשיו.

במהלך כל השבועיים האלה היה נראה כי הבית היהודי עסוק בשמירה על המנגנון ועל תחייתו מחדש ורצה רשימה משותפת אך לא להתחיל במיזוג עכשיו. (שזה סותר את הסיבה שחגית ניצחה את אורבך). אך נראה כי גם בנושא המיזוג יש פער בין שתי המפלגות.

במצב הנוכחי של החוק, אי אפשר טכנית לבצע מיזוג לפני הבחירות. צריך לחוקק חוק שיאפשר מיזוג כמו בחברות במשק –  ורק אחר כך להתמזג באופן מלא. השאלה מה עושים בתקופת הביניים? האם יש 2 מפלגות שמתנהלות ביחד, עד שמסיימים את הפרוצדורה, או שיש רק מפלגה אחת.

כאמור, סמוטריץ' לא הסכים לתקופת ביניים של שתי מפלגות עד המיזוג לאחר הבחירות. הבית היהודי כבר הוכיחו לו כי הם יודעים להפר הסכמים, והוא חשש כי הם יתפצלו לסיעה נפרדת ולא יקיימו את המיזוג.

בבית היהודי טוענים על סמוטריץ': "אם יש רק מפלגה אחת שהיא האיחוד הלאומי, זה לא נקרא מיזוג אל מחיקה, מיזוג זה של המפלגות מתאחדות ליישות אחת הכוללת את שתיהן". עוד הם אומרים: "ברגע שיוצאים לפריימריז, מי שיש לו אחיזה במנגנון מנצח", ולכן הם חששו כי אם כרגע הם יכנסו תחת האיחוד הלאומי – סמוטריץ' אח"כ ינצח בפריימריז הפתוחים וכך הבית היהודי תימחק.

המנצחים

המנצחים הגדולים של החודש האחרון הם ניר אורבך ונפתלי בנט. נתניהו הפעיל את כל כובד משקלו כדי שאורבך לא ינצח את הבחירות לראשות הבית היהודי, יתאחד עם בנט ויחזק את כוחו. בנט הצליח לחטוף מנתניהו את ראש עיריית שדרות, אלון דוידי, אשר מזוהה מאוד עם הציונות הדתית. בנוסף בנט שיבץ את אורבך בעשירייה לצד ארבעה סרוגים נוספים במקומות גבוהים. יחד עם אורבך עברו לימינה, ראש עיר, סגני ראש ערים, ראשי סניפים וחברי מועצות של הבית היהודי. מהלך אשר צפוי לחזק את השטח של הבית היהודי בבייס המגזרי.

המפסידים

כפי שציינו, נתניהו הפסיד לבנט. אך אין ספק כי המפסידים הגדולים הם הבית היהודי. חגית משה יכלה להיות זו שמביאה את הבשורה ההיסטורית ולאחדות הציונות הדתית ולהיזכר לשנים רבות קדימה. עם ניהול נכון של אנשים – היה כבר מתווה שהוסכם על שני הצדדים והבית היהודי היה יכול להיות עם שלושה מושבים בכנסת. כמו כן, אם חשבו שסמוטריץ' רוצה למחוק אותם, בבית היהודי היו יכולים ללכת לבנט ולקבל שני מקומות בעשירייה הראשונה.

על זו הדרך, גם סמוטריץ' יצא בשן ועין מהרצון לשתף פעולה עם הבית היהודי. לסמוטריץ' לא הייתה כוונה לסגור עם איתמר בן גביר. יו"ר מפלגת הציונות הדתית רצה לייצב  את עצמו בקונצנזוס המגזרי, ולא חשב כי יצטרף להגיע למצב של ריצה עם בן גביר ונעם המתייגים אותו חזרה במקום החרד"לי. אך יש לציין כי לבסוף סמוטריץ' נשאר כשחקן היחיד על המגרש הסקטוריאלי, ולכאורה "נפטר" מהבית היהודי שנחשבת המפלגה היריבה – אי אפשר להגדיר אותו "המפסיד".

ההשלכות

לאחר חודש רווי באמוציות ותככים פוליטיים – נראה כי הקרב אמיתי עוד לפנינו. סמוטריץ' ובנט יחזרו להתגושש בבוץ המגזרי.

סמוטריץ' לא יפסיק לחפש את שותפו הקודם ולהאשימו כזה שזרק את הציונות הדתית ונטש את ערכיה, ולדרוש מעל כל במה שמי שרוצה ממשלת ימין על מלא, לדאוג למגזר ולנושאים החשובים לו צריך להצביע מפלגת הציונות הדתית. מנגד, בנט יאשים את סמוטריץ' בפילוג המחנה, יגיד שהוא ואנשי עוצמה יהודית ונעם הם חרד"לים וקיצוניים – וימינה על נציגה המגזריים מייצגים את הציונות הדתית המיינסטרים מהפריפריה.

וכמו בכל מערכת בחירות, הציונות הדתית עדיין לא למדה – אחדות מהי.