בימים כתיקונם בחירתה של חגית משה לראשות התנועה ההיסטורית שיסד הרב ריינס, הייתה סנסציה. אבל הפעם, העניין היחיד שנוצר סביב הבחירות לראשות הבית היהודי- גלוגלה של תנועת המזרחי והמפד"ל, היה העובדה שהיא שימשה כמגרש המשחקים בו התגוששו בנט ונתניהו.

לחגית משה, פוליטיקאית ותיקה שהביאה הישגים לתנועה בירושלים, בניגוד לכוכבים שהוצנחו מלמעלה, תהיה משימה לא פשוטה. היא תתחיל מו"מ עם בצלאל סמוטריץ' כשידה על התחתונה, כי ברשותה התחייבות לרב דרוקמן שיכולה לכבול אתה מלנהל מגעים עם בנט וסמוטריץ' באופן חופשי כדי למקסם את ההישגים.

היא מקבלת כביכול את הבית של הציונות הדתית, שעה שסמוטריץ' הכריז על עצמו שהוא בעצם הבית הפוליטי שלה, גם ימינה מעולם לא אמרה שהיא לא בית למגזר אלא להפך; שהיא לא תנועה מגזרית אך בתוכה יש דתיים שפונים החוצה בכל תחומי החיים ואיתם פליטי המגזר שכבר נפוצו לכל מפלגה כמעט במפה הפוליטית.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

חגית משה בנאום הניצחון (צילום: אמיר אטינגר/ סרוגים)

לנתניהו אין מה להפסיד

נתניהו פעל והתערב בבית היהודי בצורה שהוא יכול רק לנצח. שליחיו יצאו דחופים להריץ את חגית משה כדי לחזק את סיכויי הפיצול בין בנט לסמוטריץ'. אם הבית היהודי תמצא את עצמה מתחת לאחוז החסימה והדלת תיסגר על תנועה בת מאה שנה, האשמה תיפול על נפתלי בנט שפרש מראשות הבית היהודי לפני למעלה משנתיים.

נכון הוא שבנט פרש כי הבין שלא יכול לממש את הפנטזיות שלו בגינם נכנס לבית היהודי וזה להגיע לכיסא ראש הממשלה, אך חלק מאותם מעצורים בהם נתקל בנט, היו אותם שליחים שיצאו דחופים בשליחות נתניהו אל הרב דרוקמן, עסקנים ורבנים אחרים ששלטו לו כך במפלגה.

נתניהו כמו נתניהו, עובד הכי קשה במערכת הפוליטית כדי לנצח את הבחירות ולא בוחל באמצעים. ביד אחת הוא בוחש בנעשה בבית היהודי, ביד שניה הוא מערבב את המגזר הערבי. מתחיל עצרת בחירות בנצרת, מערער את הלכידות של המשותפת עם קריצות הדדיות עם מנסור עבאס, וממשיך אל המגזר הבא. כל זאת כי הוא מבין שהקצוות יכולים להכריע האם ישאר בשלטון או לא.

כמו כחלון בזמנו, שניצב בחזית הבלימה של הרפורמות מימין מול בית המשפט והתלכלך בעוד נתניהו שהתנגד לא פחות יצא נקי מכל רבב, וכמו גנץ והממשלה הפריטטית שסופג את כל הכישלונות כשנתניהו שועט על גב בשורת החיסונים. נתניהו תמיד מוצא איש קש שיוציא אותו נקי מכל רבב. הפעם (כמו בפעמים אחרות) הציונות הדתית נקרתה בדרכו.