לאר שאמר כי לא יעמוד בראשות העבוד, הבוקר (רביעי), מודיע יו"ר העבודה עמיר פרץ: "אין בכוונתי לכהן בכנסת ה24".

בהודעה לעיתונות כתב פרץ: ״לא אכהן בכנסת הקרובה, אמשיך לפעול למען הציבור הישראלי מתוך אהבת אדם ואמונה גדולה בצורך לקרב בין כל חלקי העם בשעה שהקרע הפנימי מאיים למוטט את היסודות עליהן בנויה החברה הישראלית . כל חיי פעלתי מתוך תחושת שליחות ודוגמא אישית, וכך אני מתכוון להמשיך לנהוג. "

פרץ הוסיף: "בחרנו את כבוד השופט שמעוני שיעמוד בראשות ועדת הבחירות במפלגת העבודה, שתוודא הליך דמוקרטי הוגן, שקוף ובלתי תלוי לחלוטין".

חברת הכנסת מרב מיכאלי המתמודדת לראשות מפלגת העבודה, ואף נאבקה בפרץ הן בכניסתו לממשלה והן בהחלטות שקיבל במרכז המפלגה הגיבה להודעת עמיר פרץ: ‏"לעמיר פרץ זכויות רבות בציבוריות הישראלית, ואזכור לו זאת תמיד. פרישתו היום חשובה מאוד לניסיון להציל את מפלגת העבודה ולאחד את השורות בה. אני מאחלת לעמיר בהצלחה. עכשיו הוא צריך למשוך את הערעור שלו על החלטת בית המשפט ולאפשר למפלגת העבודה פריימריז והתחלה חדשה".

גם יו"ר מפלגת הישראלים רון חולדאי הגיב להודעת הפרישה של פרץ, ואמר כי הוא יציע ליו"ר החדש לחבור אליו. "לאחר שמפלגת העבודה תבחר הנהגה חדשה, אציע ליו"ר החדש/ה לחבור אלינו כדי לבנות יחד אלטרנטיבה שלטונית ערכית וחזקה", כתב חולדאי בטוויטר. "מאחל הצלחה לעמיר פרץ עם פרישתו מהחיים הפוליטיים. עמיר, מדינת ישראל חייבת לך הרבה. אני מאחל לך בריאות איתנה והנאה עם המשפחה".

ותיק חברי הכנסת

פרץ הוא אחד הותיקים ביותר בכנסת ישראל. את דרכו הפוליטית החל פרץ כראש מועצה מקומית שדרות בשנת 1983 מטעם המערך, ב1988 נבחר לכנסת לראשונה, מטעם תנועת העבודה.

ב1997 נבחר כיו"ר ההסתדרות. בשנת 1999, במקביל להיותו יו"ר ההסתדרות, פרש ממפלגת העבודה והקים את מפלגת עם אחד איתה זכה בשתי מושבים בכנסת. ב2005 המזג שוב עם העבודה.

בשנת 2006 זכה בראשות תנועת העבודה והעביר את תפקיד יו"ר ההסתדרות לעופר עיני. שימש כשר הביטחון בתקופת מלחמת לבנון השנייה, היה מהדוחפים להקמת מערך כיפת ברזל, אך זכה לביקורת יחד עם הממשלה והפיקוד הצבאי הבכיר על ניהול מלחמת לבנון השנייה.

ב2012 פרש שוב מהעבודה לאחר שהפסיד לשלי יחימוביץ' על ראשות המפלגה, וחבר לתנועה בראשות ציפי לבני. התנועה הצטרפה לממשלת נתניהו שם כיהן כשר להגנת הסביבה.

בבחירות 2015 התמזג עם ציפי לבני למחנה הציוני באותה שנה הודיע על חזרתו למפלגת העבודה.

לאחר פרישת אבי גבאי מראשות העבודה נבחר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה וחבר לגשר של אורלי לוי ומרצ. פרץ גילח את שפמו- ששימש כמעט סימן ההיכר שלו והתחייב לא לשבת עם נתניהו, אך נכנס עם איציק שמולי לכהן כשר הרווחה בממשלה הפריטטית.