מודעות ענק בעיתונות המגזרית הכריזו על שובה של מפלגת הציונות הדתית, ובצלאל סמוטריץ' פרש, כדרכו המוערכת, משנה אידאולוגית מנומקת מדוע הוא חושב שיש ענין במפלגה מגזרית ומדוע הוא,  למרות שברור (גם לו) שאינו מייצג בדעותיו ואורחות חייו את רובו המוחלט של המגזר, חושב שהוא יכול ונכון לעמוס על שכמו ושכמם את המשימה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

תהלה פרידמן ראיון סאונד מתוקן

עכשיו, אני יודעת ומבינה שמדובר בעיקר על המו"מ הקבוע בין בנט לסמוטריץ' ושהמגזר שוב נקלע שלא בטובתו ללב האירוע. אבל כיוון שהמגזר חשוב בעיניי אני מבקשת לומר משהו על הסיבה שבעיניי כיום מפלגה ציונית דתית היא בלתי אפשרית וגם מזיקה.

ככלל אני נגד פוליטיקה מגזרית. פוליטיקה מגזרית יוצרת מערכת פוליטית שבה כולם מבקשים פריווילגיות של מיעוטים ואיש לא לוקח את התפקיד כפוי הטובה של המבוגר האחראי. גם כשהפריווילגיות האלה טובות לי אישית, כמו בתקציבי החינוך הגבוהים מאוד שמקבל המגזר הציוני דתי, בהשוואה לקבוצות אחרות, הם עדין לא מוסריים בעיני. אבל זה לא העניין. גם לו חשבתי שפוליטיקה מגזרית טובה ונכונה, במקרה הציוני דתי היא בלתי אפשרית וגם מזיקה.

הציונות הדתית, כידוע, מגוונת מאuד. הגיוון הוא גם סוציולוגי אבל גם אידיאולגי. נכון שבסוגיה המדינית יש מונוליטיות יחסית אך בכל סוגיה אחרת העומדת על סדר היום יש מחלוקות עזות.

המחלוקות והשוני עמוקים כל כך שרבים טוענים שאין בכלל מגזר ציוני דתי יותר. אני סבורה שיש. אבל מה שמחבר אותו אלו השאלות עליהן הוא מתווכח והנחות היסוד המשותפות  לוויכוח.

כולם מסכימים שהשילוש הקדוש ( עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל) עומד בבסיס החיים הלאומיים, ושלמדינה משמעות דתית ושלתורה רלוונטיות לעיצוב החיים הציבוריים, האם די בכך?

גם אם ניתן לכנס רשימה שמייצגת את המגוון הציוני דתי באופן נאמן יחסית, מרחב ההסכמה בתוכה דל והדברים עליהם מסכימים לא מבדילים אותה מסתם מפלגת ימין מדיני. כי אם לא מסכימים על משמעות הציביון היהודי ועל היחס ללהט"בים או לנשים או לערבים או לרבנות, ומסכימים בנושא המדיני, מה הופך את זה למפלגת הציונות הדתית? דאגה לתקציבים לאנ"ש?

בפועל המשמעות של מפלגה מגזרית היא שרק זרם קטן ומסויים מהמגזר מיוצג במפלגת המגזר, שאם לא כן, היא בעלת פוטנציאל של 18-20 מנדטים. אנחנו פוגשים את התוצאות שוב ושוב בבחירות. והדבר הזה מזיק.

הוא מזיק כי החלק הזה מקבל בעלות על הנכסים המשותפים ( תנועת הנוער, החינוך הממלכתי דתי, השירות הלאומי) וצובע אותם בצבע ההומוגני שלו שכזכור מייצג חלק קטן בלבד. מה שדוחף אנשים שלא מזדהים עם הצבע הזה החוצה.

דווקא משום שעולם הערכים, השפה והשאלות הציוניות דתיות יקרות לי אני חושבת שמפלגת אנ"ש היא סד צר מידי. זרם חינוכי, תנועת נוער, יישובים, כל אלה יכולים וצריכים להכיל מגוון רחב יותר משיכולה מפלגה. מפלגה שמתיימרת לייצג את המגזר תבקש לשלוט בכל אלה ולצבוע אותם בצבע חלקי ומצומצם מזיקה ליכולת של רבים להשתייך.

אני מבינה את השימוש במגזר הציוני-דתי לצורך בידול במו"מ פוליטי, אבל כדאי לקחת בחשבון שעל אף שזה אולי מסייע לאיחוד הלאומי – למגזר עצמו זה בעיקר מזיק.