שאלה

מה דין כשרות בשר סינתטי או בשר מתורבת או המבורגר ממעבדה, שהצליחו לייצר אתמול? אמנם הוא לא בשר צימחי, כי הוא מוצר מבעלי חיים שרק בעברו הרחוק היה חלק מבעל חיים שלם וחי. כרגע הוא ניסיוני ולא צרכני, ועולה מאות אלפים, אלא טוענים שהוא ייהפך לצרכני ויהיה חצי העלות מבשר רגיל. האם הוא טרף כי לוקח מפרה בלי שחיטה? האם הוא אבר מן החי? האם הוא בשרי? האם יש איסור של מראית העין באכילתו?

תשובה

השאלה היא: האם התוצאה קובעת או התהליך קובע?

לא מדובר כאן על הכבשה דולי שתוצר בשיבוט גנטי, שיבוט הוא תהליך מלאכותי של לקיחת תא מבעל חיים אחד לשכפול יצור חי. ומה שחשבו לעשות שכפול גנטי של אדם ודאי שהוא אסור משום כמה נימוקים: א. יכול לקרות דברים נוראים. ב. ד' רוצה שלאדם יהיו שני הורים, אבא ואמא, ולא רק הורה אחד, גם לגבי בעלי חיים. ג. ד' התיר להשתמש ברפואה רק כדי לרפא, ניתנה רשות לרופא לרפאות, ולא למטרה אחרת שאינה רפואית (בבא קמא פה א. רמב"ן, תורת האדם, שער הסכנה). אך יצור כזה ודאי הוא אדם לכל דבר.

בשר היורד מהשמים

אבל בנדון דידן, הוא לא התהליך הרגיל, זה לא שלקחו תא ושכפלו ממנו פרה, אלא ישירות התא יתרבה. לכן, אמנם בסופו של דבר יש בשר, אבל הוא לא בשר שנולד בתהליך הרגיל. הרי זה דומה למה שכתוב בגמרא סנהדרין (נט, ב) שאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, אך קשה כי היו מלאכי השרת צולים לו בשר? תירוץ: בשר היורד מן השמים. כלומר, בשר היורד מן השמים, בשר ניסי, אין דינו בשר.

ועוד מסופר שם שפעם רבי שמעון בן חלפתא הלך בדרך ופגע בו אריות, הוא צעק לד': "הכפירים שואגים לטרף" (תהילים קד, כא), וירדו מן השמים שתי חתיכות בשר. הוא נתן אחד לאריות והביא את השני לבית-המקדש ושאל: האם הוא כשר או טרף? אמרו לו: אין דבר טרף יורד מן השמים. כלומר, משום שהוא בשר ניסי אין דינו כבשר טרף.

וכדומה, יש דיון בגמרא מנחות (סט, ב) על חיטים שירדו בעבים, מה דינם לשתי הלחם? לפי רש"י הם שתו מהאוקיינוס ויש שאלה שכי האוקיינוס בחו"ל אבל לפי תוס' הם שתו בנס.

ויש אותו דיון לגבי נס חנוכה אם שמן של נס הוא נחשב כשמן או לא. עיין באריכות בעניין בסיפרי הדל טל אורות (בראשית עמ' 133-121. נפוץ בעולם הישיבות בשם הגר"ח מבריסק לומר ששמן של נס אינו כשר להדלקת המנורה, ולכן האיכות התרבתה ולא הכמות. אמנם הגרי"ד סולוביצ'יק אמר בישיבת בריסק בירושלים בשם אביו הגרי"ז: "הסבא מעולם לא אמר דבר זה, ואין זה נכון מה שאומרים דבר זה בשמו…". ס' ימי חנוכה להגר"י שכטר סי' א. פניני משמר הלוי עמ' קיט).

נמצא שהתוצאה לא קובעת, אעפ"י שזה ממש נראה, אלא התהליך קובע. לכן, אם הדבר עובר שינוי יש ניתוק מן המקור והוא נחשב כדבר חדש. והוא הדין ג'לטין שעשו מעצמות בעלי חיים לא כשרים, אמנם יש מחמירים, הוא כשר וגם לא בשרי (עיין שו"ת יביע אומר ח יא).

התורה לא ניתנה למיקרוסקופים

וכל שכן במקרה שלנו כי התא לא נראה לעין, והתורה לא ניתנה לבעלי מיקרוסקופ ולא לבעלי טלסקופ. הנה בספר חכמת אדם (כלל לח בינת אדם ס"ק לד) כתב שאם יסתכלו דרך מיקרוסקופ לתוך חומץ יראו בו המון 'תולעים', ואם כן לכאורה אסור לשתות חומץ, וכן נתעוררה שאלה זו בספר הברית (ח"א ג פ"ו) לרבי פנחס מווילנה. וזו לשונו של ערוך השולחן (יו"ד פד, לו): "שמעתי שבכל מיני מים… מלא ברואים דקים שאין העין יכולה לראותם, ובילדותי שמעתי מפי אחד שהיה במרחקים וראה דרך זכוכית המגדלת עד מאוד כרבבות פעמים, במים כל מיני ברואים. ולפי זה איך אנו שותים מים… אמנם האמת הוא דלא אסרה תורה במה שאין העין שולטת בו, דלא ניתנה תורה למלאכים. דאם לא כן, הרי כמה חוקרים כתבו שגם כל האוויר הוא מלא ברואים דקים מן הדקים, וכשאדם פותח פיו, בולע כמה מהם. אלא בודאי, דהבל יפצה פיהם, ואף אם כן הוא, כיון שאין העין שולט בהם, לאו כלום הוא. אמנם במה שהעין יכול לראות אפילו נגד השמש, ואפילו דק מן הדק, הוא שרץ גמור".

וכתב בתפארת ישראל (ע"ז ב, ו) על דג שאין לו קשקשים אלא בעזרת זכוכית מגדלת רואים קשקשים לא נחשבים מבחינה הלכתית. וכן בשו"ת אגרות משה (יו"ד ב, קמו) לגבי תולעים שמה שלא נראה לעין האנושי אלא בעזרת מיקרוסקופ וזכוכית מגדלת הוא לא נחשב מבחינה הלכתית.

ומובא בס' הליכות שלמה (ניסן–אב עמ' סו) שפסק הגרש"ז אוירבך שמי הנהרות והאגמים, כגון מי ים הכנרת וכדומה, אף אם נתערבו בהם משקין של חמץ בפסח, מותר לשתותם, הואיל ואין התערובת מורגשת כלל בחושי האדם. ועל אף שבחיי חותנו של הגרש"ז אוירבך הג"ר אריה ליב רוחמקין השתמשו רק במים שנשאבו קודם הפסח [כולל הגרש"ז, כנראה לכבוד חותנו], אולם בשנים שאחר כך לא נהג כן הגרש"ז.

כתב הג"ר משה שטרנבוך במועדים וזמנים (ח"ב ס' קכד ומובא בשערי שלום כאן אות יג) שאם בספר תורה נראה בזכוכית המגדלת שהאותיות חלוקות זו מזו ומוקפות גוויל אבל בלא זה למראית העין נראה כאילו הן דבוקות זו בזו, נחלקו הגאונים, הגאון מטשיבין בשו"ת דובב מישרים (א, א) כתב שצריכים לדון כפי הנראה לעין דווקא, ולא מהני כשנראה רק ע"י זכוכית המגדלת, והג"ר זאב מינצבערג כתב שאפילו לא נראה רק ע"י זכוכית המגדלת סגי, ומביא שכן נהגו למעשה.

אלא כבר מאות שנים דנו בזה הפוסקים והסיקו שגדרי הלכה אנחנו קובעים ע"פ העין האנושית הרגילה. ובשו"ת יביע אומר (יו"ד כא, ד) נשאל הג"ר עובדיה יוסף אם מותר להיכנס לשירותים עם שטרות כסף שמודפסים עליהם קטעים מהמגילות הגנוזות מספר ישעיהו, ובהם אזכרות שם שמים. ופסק שמכיוון שקשה להבחין בכתוב בלי זכוכית מגדלת, די בכיסוי אחד, כגון הכיס או הארנק. ע"כ אנחנו רואים מכאן שדנים הלכה ע"פ ראיית העין האנושית (עיין עוד באריכות פירושנו על קצשו"ע כד, ג).

ולגבי מראית העין, כבר שאלו שאלה זו על מוצרי חלב סינתטיים: האם מותר לשתות חלב סינתטי שאינו בשרי, או גלידה העשויה מחלב סינתטי כזה מיד אחרי ארוחה בשרית, או שיש לאסור משום מראית העין? הפוסקים התירו משום כמה נימוקים, אבל העיקר הוא מה שהפרי חדש (שם סק"ז) כתב שבעניין מראית עין אין לנו להוסיף גזרות חדשות על אלו שהוזכרו בתלמוד, אחרת אין לדבר סוף. למשל, נאסור בשר חיה בלי ניקור שמא יחשדו אותו שאוכל בשר בהמה. לכן הגר"ע יוסף מסיק בשו"ת יחוה דעת (ג, נט) שמותר לשתות חלב סינתטי או לאכול גלידה מחלב סינתטי אחרי ארוחה בשרית. מתוך מערכת הנימוקים מתברר שהדבר מותר גם בתוך הארוחה ממש, ואפילו להכניס אותם יחד לפה. והוא הדין לענייננו.

סיכום

נראה שהבשר הזה הוא לא טרף, הוא לא אבר מן החי והוא לא בשרי. הוא כמו בשר צימחי הנעשה מסויה משום א. זה לא התהליך הרגיל של יצירת בשר. ב. הוא עבר הרבה שינויים ששנו את מהותו. ג. המקור לא נראה לעין. ואין בעיה על מראית עין.

אלא משום שזו המצאה חדשה עדיין על גדולי ישראל להכריע.