לרגל השנה הנוצרית החדשה, הרב אורי שרקי מסביר מה היחס הראוי והנכון בין היהדות לנצרות.

הרב שרקי מסביר שאחד הדברים שמפתיעים את הנוצרי כשהוא מתחיל להכיר את היהדות, זאת העובדה שעבור הנוצרי אי אפשר להגדיר את הנצרות אם לא מתוך היהדות. לעומתו, היהודי איננו מגדיר את עצמו ביחס לנצרות, כך שאין סימטריה. עבור היהודי יש משמעות לעולם גם בלי ישו. עבור הנוצרי כל מה שקרה בבית לחם, בנצרת ואחר כך בירושלים, הוא מאד מאד משמעותי עבור בניית עולמו.

חגיגות השנה החדשה?

 

הרב מסביר את המשמעות של ספירת הנוצרים: מבחינתם, עם תחילת הספירה שלהם העולם השתנה: יש לפני הספירה ואחרי הספירה. לפני הספירה אין גאולה לאדם. האדם בגלל החטא הקדמון סופו יורש גיהינום. כדי לגאול את האדם הכרחי מבחינתם להאמין הן בהגשמה, הן בשילוש "הקדוש", והן ב"פאסיון". ניתן לומר שבנצרות יש אובססיה של השגת חיי העולם הבא.

לעומת הנצרות, ביהדות השאלה בכלל לא מתחילה. "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", כך שמבחינה זו, כולנו מסודרים. השאלה האמיתית לדבריו היא כיצד יורשים את חיי העולם הזה? ברגע שמבינים שזאת היא המשימה של היהדות, כל ההסתכלות על ההיסטוריה ומשמעותה משתנה על פי הנקודה הזאת.

לבסוף מדגיש הרב הבדל משמעותי נוסף בין היהדות לנצרות: בעוד שהנצרות ממקדת את עצמה באופן חריף ביותר מסביב לאישיות של אדם אחד מישראל, שדרכו היא רואה את כל ההארה של כנסת ישראל באנושות, אנחנו בני ישראל רואים את ההשגחה האלוהית דרך המהלך הכללי של ההיסטוריה הפוליטית של העמים, המלכויות, ואף שיבת ציון והגאולה נתפסים באופן בסיסי כמאורע פוליטי של גאולה, כמו יציאת מצרים, ועל גביו משמעות מיסטית, רוחנית, שמגיעה עד גילוי שכינה ותחיית המתים.