הזוהר כותב בפרשת השבוע: רבי יהודה אמר "כי הנה המלכים נועדו", אלה יהודה ויוסף  אשר התווכחו אחד עם השני כאשר יהודה ניגש אל יוסף והתווכח איתו על עניין לקיחת בנימין לעבדות. הסיבה לכך שיהודה התווכח עם יוסף, הייתה שהוא התחייב ליעקב להיות ערב לבנימין בעולם הזה ובעולם הבא – כמו שאמר יהודה ליעקב: "אנכי אערבנו, מידי תבקשנו, אם לא אביאנו אליך – וחטאתי לך כל הימים". הוויכוח בין יהודה ליוסף הביא את כל הנוכחים במקום לרעדה ופחד כי היו יראים שמא מרוב עוצמת הוויכוח בין השניים, אחד מהם יהרג.

בעל הטורים כותב: "ויגש אליו יהודה", בגימטרייה זה להילחם עם יוסף. בעל הטורים מוסיף כי מאמירת יהודה 'בי אדוני' הוא לומר כי במהלך הוויכוח יהודה קבע ליוסף שבנימין יעלה עם שאר האחים אל יעקב, בעוד יוסף יוכל לעשות בו אישית כרצונו.

בוויכוח בין השניים, יהודה היה מאוד חזק והיו תוצאות לצעקות שלו. התורה שלמה מביא מדרש לפיו ליהודה הייתה עוצמה כל כך אדירה, שבצעקתו כל שרי מצרים נפלו, ולשלוש מאות מגיבורי הארץ נפלו השיניים.

התיקון החלקי מעוון מכירת יוסף

הכלי יקר אומר כי יהודה טוען בפני יוסף שהאשמת בנימין בגניבת הגביע היא עלילה, וכי כל מה שקורה בעניין זה, הוא "כי האלוקים מצא את עוון עבדך". הכלי יקר ממשיך ומפרש את מילות הפסוק "בי אדוני" – כל הסיבה שאנחנו צריכים להיות עבדים, היא באמת בגללי, כי אני גרמתי לכך שימכרו את יוסף לעבד, ולכן האשמה היא בי ולא בשאר האחים – בטח שלא בבנימין שלא היה חלק ממכירת יוסף, ועל כן יהודה מציע ליוסף "ישב נא עבדך תחת הנער".

בכוח הערבות שמעלה יהודה כלפי בנימין, ומציע שהוא יהיה עבד במקומו, נעשה תיקון במשהו מהפירוד שנעשה במכירת יוסף, זאת כיוון שערבות היא אחדות. עם זאת, העוון לא נמחל לחלוטין, כפי שאנחנו רואים שהיו את עשרה הרוגי מלכות בגלל מכירת יוסף.

בבראשית רבה יש מדרש: ויגש – מלשון ניגש. רבי יהודה אומר כי יהודה ניגש למלחמה, רבי נחמיה אומר כי יהודה ניגש לפיוס עם יוסף, וחכמים אומרים כי יהודה ניגד לתפילה.

הדרך הנכונה לבקש בקשות מהקב"ה

המגיד ממעזריטש כותב בתורה אור כי "ויגש" זה לשון תפילה וכחיזוק לדבריו, הוא מביא את הזוהר אשר אומר כי כאשר אדם מתפלל על צרכיו האישיים כי הוא פשוט 'צריך', זה כמו כלבים שמבקשים אוכל ונובחים הב הב. הב ילדים הב פרנסה.

אבל כאשר האדם מבקש את בקשותיו מהקב"ה ואומר לו כי הוא רוצה לקבלן למען הקודשא בריך הוא, כיוון שהוא חלק אלוקא ממעל, וכפי שאמר יהודה "בי אדוני", בי נמצא הניצוץ האלוקי וכל כוונתי היא שהקב"ה ישפיע לטובת הניצוץ האלוקי שבי, אז הבקשה נעשית בצורה נכונה ומגיע השלב של "ידבר נא עבדך דבר" – בעולם הדיבור והתפילה.

התפארת שלמה נותן עצה איך להתפלל לפני הקב"ה ולבקש ממנו דברים: בנוסף לבקשה האישית, מבקשים גם על יהודי נוסף. הנתיבות שלום מביא עצה להכניס את בקשותיו בתוך שאר עם ישראל, כמו שאדם המבקש רפואה אומר "בתוך שאר חולי ישראל".

האם יהודה התפלל ליוסף?

נראה לי כי אפשר לומר שכפי שכאשר יעקב השתחווה לעשיו בעת פגישת השניים כשהוא חזר מחרן, כוונתו האמיתית בהשתחוויה הייתה להשתחוות לכבוד הקב"ה – כך כשיהודה אמר ליוסף "בי אדוני", לשון תפילה כאמור, הוא לא התכוון להתפלל ליוסף, אלא לקב"ה.

מעשיו של יהודה במהלך פרשת השבוע, מלמדים אותנו על הערבות שצריכה בין חלקי עם ישראל, ועל הדרך שבה תפילה תתקבל בשמיים באופן אמיתי – כאשר היא באה מתוך ערבות וחלק מכלל ישראל באופן אמיתי.