כולנו מכירים את הגמרא בשבת שמציינת את נס פך השמן כסיבה לקביעת חנוכה, מעט פחות מוכרים הדברים שמובאים במדרש רבה (פרשת בהעלותך) ובמגילת תענית שחנוכה נקבע ליום טוב משום חנוכת המזבח, ומטעם זה קבעו אותו לימי משתה ושמחה.
העניין של חנוכת המזבח קשור מאוד לכל ענין החנוכה. כל חג החנוכה מיוסד על עניין מסירות הנפש. בזכות מסירות הנפש הנפלאה של המכבים ועם ישראל -על הדבקות בה' ובתורה והיציאה במסירות נפש למלחמה עליהן- זכינו להארה אלוהית גדולה בחזרה למקדש ובחזרת מלכות לישראל.
המזבח מבטא את מסירות הנפש הקבועה, "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". חז"ל מלמדים אותנו שעקדת יצחק , שהייתה במקום המזבח, לא הייתה מאורע חד פעמי שהסתיים אלא "אפרו של יצחק צבור ומונח על גבי המזבח" וכל עבודת הקורבנות היא המשך מעשה העקידה; כמו שאומר אברהם אבינו בסיום פרשת העקידה: "וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא ה֣' יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר ה֖' יֵרָאֶֽה".
אברהם ויצחק לא היו לבד בהר המוריה. באבות כלולות כל נשמות ישראל שבכל הדורות. כולנו היינו שם, ובמהות הפנימית כולנו נשארנו שם. נקודת החיים הפנימית שלנו היא תמיד בקודש הקודשים, והיא יסוד עבודת המקדש, שיסודה הוא בהקרבה ומסירת הנפש לה' יתברך המופיעה בחיי ישראל בכל הדורות.
יצחק אבינו, מוסר הנפש הנפלא, עומד באחרית ימיו וצופה למרחוק על בניו, אל מסירות נפשם הנפלאה – אפילו באותם שהתרחקו עד למאוד, "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה". מסירות נפשם הנפלאה מטהרת עולמים, ריח גן עדן יוצא מליבם הטהור ומאיר נצח נצחים: "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'". אומרים לנו חז"ל במדרש "כשהריח יצחק את ריחן בא לו (ריח) גן עדן, שנאמר: לכה דודי נצא השדה". מהו הסוד של ריח גן עדן נפלא זה?
וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ, כְּגוֹן יוֹסֵף מְשִׁיתָא וְיָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת. יוֹסֵף מְשִׁיתָא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לְהִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת אָמְרוּ יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם תְּחִלָּה, אֲמָרִין לֵיהּ עוּל וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ (היכנס ומה שאתה מוציא יהיה שלך), נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב, אָמְרוּ לוֹ אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזוֹ, אֶלָּא עוּל זְמַן תִּנְיָנוּת (היכנס פעם שניה) וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו".
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס: נָתְנוּ לוֹ (בנוסף לכך שאם יכנס שוב יטול מה שירצה, גם פטור מ-) מֶכֶס שָׁלשׁ שָׁנִים, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, אָמַר: לֹא דַּיִּי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֵאלֹהַי פַּעַם אַחַת אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה?! מֶה עָשׂוּ לוֹ נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ, הָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר: וַוי אוֹי אוֹי שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי".
יצחק אבינו מריח כאן ריח גן עדן, הבא מקדושת מסירות הנפש של יוסף משיתא, מאור הנשמה שבקע מעבר לחושך של חיצוניות הרוע שהייתה שולטת בו לפני כן עד שהיה מוכן להיכנס בראש האויבים לחלל את הקודש והמקדש, לשלוח ידו במנורה הקדושה. והנה האירה בו הארת הנשמה והוא הגיע למעלה נפלאה של מסירות נפש וצידוק הדין. וכה נפלא הוא אור אלוקי זה עד שהאיר עוד דורות רבים לפני שאירע הדבר בפועל במציאות.
שואל הסטייפלער, רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, איך לפתע אירע המהפך המדהים בנפשו של יוסף משיתא לעלות מעומק החטא אל מעלת הקדושה העליונה של מסירות נפש? וענה על כך שזה פשוט מאוד! הוא היה בקודש פנימה! כל הסיבה שהוא היה רחוק כי החושך ושאר לבושי הרע האפילו על אור הנשמה. אמנם, ברגע שנכנס אל הקודש האיר אור קודש הקודשים הצפון בלב כל יהודי, והתגלתה קדושת הנשמה, קדושת ישראל, במסירות נפש נפלאה.
בתפילה לה' שימי חנוכה הקדושים, בהם זכינו להארת פנים מלעילא של נס פך השמן וזכינו לאש מסירות הנפש הבאה מליבנו שהתגלתה בחנוכת המזבח – יאירו יחד באור האהבה הגדולה הנצחית, אור חדש על ציון תאיר, ונזכה כולנו במהרה לאורו.
חנוכה שמח, אור וטוב תמיד.
=======
הרב חננאל אלרן, רב בישיבת 'הכותל' מבית איגוד ישיבות ההסדר
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
