כשהדלת נסגרה ונשארתי שוב לבד, עם המחשב והסרטים וכל מה שבא ליד, השתכנעתי סופית שזה לא מפוברק. ששכחתם אותי בבית, נגמר המשחק.

כי איך זה שאתם נהנים לצאת ולעבוד, ואני קורס בבית, עם נזק נפשי שאי אפשר לאמוד.

אז נכון שככה אני לא מפריע ויש לכם שקט, אבל איך הסכמתם לכבות אותי אפילו בלי להשאיר רטט? אז מה אם גדלתם על זה שבחוץ מסוכן ובבית מוגן, תתעוררו, המסכים שינו את התמונה ממזמן.

היחידים שאותי לא שכחו הם האדונים החדשים: מכשירים חכמים, טאבלטים, נטפליקס וכל מה שאתם רק לא רוצים. הם משקיעים בי המון תשומת לב דאגה ומיקוד, שאתרסק שוב ושוב בלי להתלבט, וכבר לא אנסה לצאת מהמילכוד.

אז מה אני רוצה? שתקשיבו לצעקות שלי, שאין לי אומץ אפילו ללחוש. למצוקה, לתחושה התמידית של הכישלון מעבר לפינה.

מתי תתעוררו ותתקינו כבר סינון לאינטרנט, אצלי במכשיר, וגם אצלכם?

רק אל תגידו שזה יקר מאט גלישה או מכביד, כי זה יצדיק את מה שאני חושב בפנים, שגם אתם מכורים, ואין לכם אומץ להודות או להגיד. ושנוחות גלישה חשובה לכם יותר מהבריאות שלי ומערכי המשפחה.

אז בואו הוריי היקרים, נתמלא גבורה. מקדושת המכבים נשאב, ונשיב לעצמנו את המלוכה. כי מי יודע? אולי עוד נותר בי פך שמן טהור, והלוואי ואזכה עוד להדליק ממנו אור.

==

הרב שמואל אברהם הוא רב קהילה בהדר גנים פ"ת