כחלק מפירושו לפרשת השבוע, כותב הספורנו שכל האחים בני יעקב הם צדיקים גמורים, כי אחרת לא יתכן שהיו חורצים את שמותיהם על חושן המשפט לזכרון לפני ה'.

על כן, כשאנחנו לומדים על מכירת יוסף, אין אנחנו עושים זאת כדי להעביר ביקורת על בניו של יעקב אבינו, שאין לנו השגה בגדלותם, אלא לומדים כיצד עלינו להתנהג.

הטעות של יעקב; אסור להפלות בין אחים

האור הצפון מסביר שהסיבה שיעקב אהב את יוסף וקנה לו כתונת הפסים היתה לטובה, לתת לו פרס על הצטינותו בלימודים, כפי שמציין הכתוב כי בן זקונים הוא לו, ומתרגם האונקלוס בר חכים הוא ליה – בן חכם הוא לו.

בנוסף, יעקב אבינו רצה לעורר בין האחים קנאת סופרים, שחכמינו ז"ל דרשו אותה לשבח ואמרו קנאת סופרים תרבה חכמה.

לכאורה, לפי זה לא היתה בעיה בהתנהגותו של יעקב – ואף על פי כן אומרים חז"ל שלא ישנה אדם לבן בין בנים אפילו דבר מועט שלא יבוא לידי קנאה.

הטעות של יוסף; האחים לא חטאו

הזוהר מסביר את המילים 'ויבא את דיבתם רעה' בכך שיוסף היה אומר לאביו שהאחים אוכלים אבר מן החי, דבר שנאסר כבר לבני נח.

כך ראה יוסף את הדברים, אולם הם לא היו נכונים. האחים לא עברו עבירה, כי הם אכלו בן פקועה – עובר שהוצא מבטן הבהמה לאחר שחיטתה – המותר באכילה ללא שחיטה ולא אבר מן החי.

טעותו של יוסף היתה נמנעת אם הוא היה שואל אותם על אכילתם, ותשובתם היתה מונעת ממנו להוציא את דיבתם רעה.

הטעות של האחים; יוסף בא בכדי להשלים איתם

הספורנו כותב ויתנכלו אותו להמיתו, חשבו בליבם את יוסף לנוכל, שלא בא לדרוש בשלום – אלא למצוא עליהם עלילה או להחזירם כדי שיקלל אותם יעקב אבינו או שיקבלו עונש משמים, והוא ישאר לבדו מן הבנים ובשל כך אמרו לעצמך שהתורה אמרה 'הבא להורגך השכם להורגו'.

כך גם מסביר הרמ"ק. כל כוונת האחים היתה לשם שמים, כי חששו שעל ידי דיבתם הרעה של יוסף הם יפסלו מלהיות נחשבים לזרע יעקב, כפי שישמעאל התרחק מלב אברהם או עשיו מלב יצחק, ונמצא יעקב מרחיק את בניו מן הקדושה ונותן את ברכת אברהם וברכת הארץ רק ליוסף, ולכן דנו ביניהם בעניין מכירתו כי 'מוטב שידחה אחד, מפני אחד עשרה'.

אם האחים היו מבררים את הסיבה ששלח יעקב אבינו את יוסף, היו מבינים שיעקב חשב ששנאתם של האחים ליוסף תסור כאשר יבוא לדרוש בשלומם והם ישלימו איתו. אותו דבר חשב גם יוסף, אך האחים לא הבינו ולא שאלו.

כל כך הרבה טעויות הביאו למכירת יוסף, דבר המראה שזה מהלך אלוקי. כפי שכתוב בבראשית רבה בשם רבי בשם רבי יהודה בן סימון שהביא כדוגמא לפרה שהיו מושכים אותה לבית המטבחים ולא היתה נמשכת. מה עשו לה? משכו את בנה לפניה והיא הולכת אחריו בעל כרחה. כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. אמר הקדוש ברוך הוא: בני בכורי ואני מורידו בבזיון? אלא הריני מושך את בנו לפניו, והוא יורד אחריו על כרחו, שלא בטובתו.

התוצאות הכבדות של מכירת יוסף

הזוהר חדש מביא חשבון הזמן שיוסף לא קיים מצות כיבוד אב ואם, במשך 22 שנה. להכפיל בעשרת האחים, שוה 220. להוריד מזה לכל אחד שנה בגלל שמיטתם כפרתם, יוצא 210 שנים – זמן שהיתה ישראל בגלות מצרים.

לפי זה יוצא שכל הגלות היתה בגלל מכירת יוסף, ונשאלת השאלה והרי הגלות היתה כבר בגלל גזירת בין הבתרים ולא בגלל מכירת יוסף?

מסביר השם משמאל שלולא חטאו ישראל במכירת יוסף, היו ישראל יורדים למצרים לזמן מה, דבר שהיה בקלות, אבל לאחר עוון מכירת יוסף היו צריכים לרדת למצרים ולמרק את עצמם בעבודה הקשה.

רק בשימת לב אמיתית אפשר למנוע טעויות, ולהביא אותנו לעולם קל ומתוקן יותר.