פעם לסוקרים היו חיים קלים: שואלים את הנשאלים במי הם תומכים מבין המפלגות המתמודדות, מחלקים מנדטים פוטנציאליים ומציבים את הנתונים בצורה יחסית ברורה: ימין-שמאל.

בעבר הייתה קורלציה בין סיווג המפלגות על המפה הפוליטית לבין התמיכה במועמד שעומד בראשות המחנה. מפלגות הימין תמכו במי שעומד בראש מפלגת הליכוד והשמאל במועמד הראשי לפי המותג התורן: העבודה, ישראל אחת, קדימה, המחנה הציוני, כחול לבן (ואולי שכחתי מישהו מרוב אפשרויות…) 

נתניהו (צילום מסך: לע"מ)

אבל איך מחלקים את המפה הפוליטית עכשיו, כשרוב העם ממוקם חזק בגוש הימין אך רוב המנדטים שייכים למי שרוצה לראות את נתניהו מתפנה מבלפור? 

ימין כבר לא בהכרח שווה נתניהו

לפי הסקרים הראשונים שאחרי הפרישה של גדעון סער והקמת תנועה חדשה, יחד עם הנדל והאוזר, המגמה חד משמעית. קחו למשל את סקר דיירקט פולס מיום חמישי שקבע שאם הבחירות היו נערכות כעת – סך המנדטים של המפלגות המזוהות עם הצד הימני של המפה הפוליטית היה עומד על 86 מנדטים.

מדובר בנתון שיא חסר תקדים, אבל מאידך סך המנדטים המתנגדים לכהונת נתניהו כראש ממשלה והודיעו שלא יתמכו בו בבחירות הקרובות: 74 ח"כים.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

האוזר וסער בישיבת חוץ וביטחון , ארכיון

נכון, מדובר בנתונים ראשוניים ואין לדעת בדיוק מה יעשו בנט וסער (ומנסור עבאס?) ברגע האמת. אחרי הכניסה המפוארת של גוש כחול לבן לממשלה האחרונה, בהחלט הכל אפשרי, אך אין ספק ששתי המגמות נוטות לכיוונים מנוגדים: העם יותר ויותר ימני אך פחות ופחות מביע נאמנות מוחלטת לנתניהו.

האוזר והנדל (צילום: נועם ריבקין פנטון/פלאש 90)

בזמן שבשבועות האחרונים הפוקוס היה לכיוון אפשרויות ההתארגנות מחדש במחנה המרכז-שמאל, ובשאלה האם דמויות כמו חולדאי ואייזנקוט ייכנסו או שמא נחזה בקאמבק סטייל ציפי לבני, בשקט בשקט התארגנה לה המהפכה מימין. גדעון סער, יחד עם הצמד האוזר הנדל, הם הגרעין שאולי יהווה ה-"אקס פקטור" של בחירות 2021.

עצם העמידה הברורה והיכולת להגיד "אנחנו לא פחות ימין מהליכוד, ואנחנו מתיימרים להחליף את נתניהו", היא אולי הבשורה הפוליטית של הבחירות המתקרבות, אך המבחן יהיה ביכולת לשכנע מצביעי ליכוד לעשות את הבלתי יאומן ולהכניס למעטפה פתק שלא רשום עליו "מחל".

מטה הליכוד בליל הבחירות (צילום: גילי יערי/פלאש 90)

בפעם האחרונה שזה קרה, בבחירות 2006, המפץ היה משמאל, עם הקמת קדימה וריסוק הליכוד לשפל של 12 מנדטים.

הפעם זה מגיע מכיוון ימין, והשאלה שנותרה קיימת היא יכולת להרכיב רשימה אטרקטיבית ולשמור על המומנטום מול ההרעשה הארטילרית שרק תלך ותתעצם מכיוון הליכוד. 

האם השלם גדול מסך חלקיו?

כשמימין לליכוד מתהוות שתי אלטרנטיבות, סער ובנט יצטרכו להתחבט הרבה האם השלם יהיה גדול או קטן מסך חלקיו. הקהל אותו קהל והמסר הוא (יחסית) אותו מסר. 

נפתלי בנט עצמו פעם רץ עם הסיסמה: "מפסיקים להתנצל, הימין של ישראל", אז בתוך 'הבית היהודי' זה לא עבד, הפעם הפוטנציאל בשטח הוא אמיתי. 

האם יש אהבה בין הצדדים? השבוע נרמז מצד האוזר כי הוא מזהה אצל בנט "פזיזות ותזזיתיות" וגם בנט אמר על סער "שלא מקימים מפלגה שהיא "רק לא ביבי". טבעי שיש מתיחות בין שני הצדדים, שאלת המפתח – האם בסוף תימצא שפה משותפת.

חברי סיעת ימינה (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

האם הפעם סער ובנט לא יתנצלו, יעמדו זקוף מול נתניהו ויצליחו ליצור פלטפורמה משותפת שתבשר על הקמת ממשלה ימנית, שלראשונה זה מעל עשור, נתניהו לא יהיה זה שיעמוד בראשה? 

תשובה, כמיטב המסורת, נראה לקראת השעה חצות, בליל הגשת הרשימות לכנסת ה-24.