עמותת משפחה אחת פועלת כבר 20 שנה עבור נפגעי טרור ובני משפחותיהם – הורים שכולים, אלמנות, יתומים, פצועים ואחים שהצטרפו למעגל השכול הכואב. במהלך כל השנים האלו, העמותה יוזמת פעילויות רבות כדי לסייע, לעזור ולהעניק הרבה תקווה בקרב משפחות העמותה.
בשנה האחרונה, החיים של כולנו השתנו, אבל אצל נפגעי הטרור ומשפחות השכולות המצב הפך לקשה מנשוא; הבדידות, הניתוק וחוסר היכולת לעלות לקברם של יקיריהם ביום הזיכרון ובזמני הסגר, נתנו את אותותיהם והעמותה הבינה שהיא צריכה להתאים עצמה למצב.
עמותת משפחה אחת מפעילה שלושה בתים חמים המרכזים לתוכם פעילות שוקקת. הבית החם ברעננה הוא אחד מאיתנו. מאז שנפתח, הוא מהווה מקום עלייה לרגל עבור נפגעי טרור ובני משפחותיהם. מתקיימים בו מפגשים שעוזרים לאימהות, אבות, אחים ואחיות שפגשו את הטרור, להתמודד עם הקושי ולצאת לדרך חיים חדשה וטובה יותר.
בזכות הפעילויות המגוונות בבית החם, יכולים ההורים ובני המשפחה, ללמוד אחד מהשני, אם זה דרך שיחה או פעילות גופנית. מרסל קלאר, מדריכת הפילאטיס ואתי בן יעקב הקואצ'רית, המתנדבות בבית החם ברעננה מספרות על החשיבות של העשייה היומיומית בבית החם.
כבר עשר שנים שזה קורה. בכל יום שלישי, נפגשים יחד גברים ונשים, מבוגרים וצעירים להישיר מבט אל הכאב ולדבר על המפגש הנורא עם הטרור. המפגש הזה הוא אבן שואבת לכוחות הנפש הטמונים בכל אחד.
הם היו בפיגועים, במלחמות וראו את התופת מול עיניהם. אתי בן יעקב, פסיכולוגית וקואצ'רית במקצועה, מעבירה להם תכנים משמעותיים בליווי כלים שעוזרים להם לצמוח מתוך המשבר. "אנשים באים עם קושי רב. זה אסונות שקשה לתפוס. אישה שנשארת בלי בעלה וצריכה ללמוד להתמודד עם החיים. השמיים נופלים על האנשים האלה, והכל מאוד קשה להם. לאט לאט הם לומדים איך להתנהל, לחיות נכון, ללמוד מהסיטואציה ולבנות את העתיד, לצאת מזה בעזרת ידידים".
מה את מרגישה שהחיבור בין האנשים יוצר אצל כל אחד?
"העזרה של האנשים בקבוצה נותנת המון. בקבוצה הזאת יש קשרים מדהימים. עבודה זו מחייבת עדינות רבה. בגלל שכולם חברים של כולם, כל אחד עוזר לשני, מפרגן לשני ואחד הכללים זה קודם כל להקשיב. האנשים האלה בעצמם עוזרים לאנשים אחרים. אנחנו קבוצה שמחזקת אחד את השני, נותנת מקום ורק מרימה אחד את השני.
מזכירה לאנשים את החוזקות שלהם. יש פה ערבות הדדית, כל מי שרואה מישהו חדש שמגיע לקבוצה, אז מייד נרתמים, מסייעים ועוזרים לפתוח את הלב. זהו ביטוי לאכפתיות שלא ניתן לתארה במילים. עם ישראל במיטבו. יש הרבה חמלה, רכות, הבנה, חיבור וסלחנות".
אחת הנקודות המשמעותיות אליה היא מכוונת זה היכולת של כל אדם, גם במציאות הקשה ביותר שעוברת עליו לשנות את הפרשנות ביחס לסיטואציה "האירוע קרה. אם תשנה את הפרשנות ולא תיקח את זה לסוף העולם אלא מה אני עושה עם זה, איך אני שולט בזה ולא איך זה שולט בי, כבר יש כאן אקטיביות במקום הפאסיביות והתחושה של הקורבן, יש אנשים שהיו קורבן, אבל הם הלכו להיות פעילים והיום הם תומכים באנשים אחרים. יש בקבוצה ארבעה אנשים שתומכים באנשים אחרים שאיבדו את ילדיהם. מעצם האקטיביות והפעילות למען מישהו אחר זה כבר עוזר להם להתגבר על הקושי".
הרבה פעמים הקושי גובר באופן דרמטי לקראת התאריכים בהם קרה הפיגוע "אני משתמשת בכלים מכל מה שלמדתי ומשתמשת במה שמתאים באותו הרגע. אני עושה טיפול בחרדה, ואני אומרת לאנשים לנשום, באותו רגע אני מתאימה את עצמי למה שצריך. יש בכי, יש חרדה ואנחנו כאן כדי לעזור לכולם להתגבר על הכאב".
מפגש נוסף המתקיים בימי שלישי בבוקר מזה כשלוש שנים, הוא שיעור פילאטיס לנשים שהטרור תקף את משפחתן, רובן, הן נשים שילדיהם נרצחו בפיגועי הטרור. מי שמעבירה את השיעורים זאת מרסל קלאר "הקבוצה שלנו היא קבוצה מאוד מגובשת שדוגלת בהתמדה. פעם היינו עושים את זה בבית החם אבל בגלל המצב, היום אנחנו נפגשות דרך הזום והשיעור עובד באופן רגיל. הנשים כבר מכירות את התרגילים וככה אנחנו נפגשות".
הקושי הרב של אנשים שפגשו את הטרור משפיע עליהם באופן תדיר. אבל דווקא התעמלות גופנית יכולה לעזור לאנשים כאלה ובמיוחד הפילאטיס, שנותן לכל מתאמנת את היכולת להתגבר באופן קבוע על קושי ועוזר לשמור על יציבות, אם פיזית אם נפשית "ההתעמלות הפכה להיות מקום של יכולת, שמחה, של להתגבר על האתגר הזה. זה עניין של בריאות הגוף והנפש".
איך את רואה שהפילאטיס עוזר למתאמנות בהתגברות על הקושי?
"בן אדם שקם בבוקר וגם כשקשה לו וגם כשיש לו מטען רגשי, אם הוא מתאמן, זה ממש ממש יכול לסייע לו לתחושה. זה ממש לא פשוט לקום בבוקר ולצאת מהבית, במיוחד כשאתה במצב לא טוב. אבל הידיעה שעברת את האתגר הזה, עוזרת לכל אחת. ההתגברות על האתגר, היא זו שמגדילה ומעצימה אותנו".
מבחינתה של מרסל, דווקא המפגש ללא מילים יוצר עבורן ערך תרפויטי מחלים ומשקם. "אנחנו נמצאות במצב שאנחנו מחזקות את הגוף ובאות ממצב מאוד חזק. ויש בזה פן טיפולי אבל הוא לא טיפול במובן של דיבור. אלא ההתמודדות היא בצורה אחרת וזה לטפל בעצמנו. נפש בריאה בגוף בריא. היכולת לא לוותר ולהמשיך להתקדם היא חלק מהתנועה שלנו בעולם וזה משהו שמחייה אותנו".
הפעילויות בבית החם ממשיכות לפעול גם בזמנים הקשים של הקורונה, אבל בימים אלו אנחנו צריכים את העזרה של כלל עם ישראל, כדי שכל הפעילויות למשפחות ימשיכו להתקיים.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים