תשעה חודשים אחרי שיצא מהישיבה בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת 'עטרת ירושלים' חזר הבוקר לישיבה ובירך שהחיינו.

לרגל חזרתו, פרסם הרב אבינר שו"ת על תפקידיו של ראש הישיבה, על דרכו בעולם הרבנות ועל התפקידים הרבים שמילא במהלך השנים.

=======

אחרי שפרצה הקורונה לפני תשעה חודשים, הרב נעדר מהישיבה, ועתה חזר. מה השתנה?

פשוט מאוד. קודם, הרופא אסור עליי, ועתה התיר לי.

הרב היה חסר בישיבה.

הייתי שמח לחזור לישיבה, אז אין זה מתיר לעבור על איסור תורה לא לשמוע לרופא.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב שלמה אבינר חוזר לישיבה אחרי 9 חודשים (צילום: ישיבת עטרת ירושלים)

אבל איך הישיבה יכולה לתפקד בלי ראש ישיבה?

יכולה ויכולה. יש ר"מים לא פחות חכמים ממני ובוודאי יותר צדיקים. גם נתתי את כל השיעורים בזום, ובכל דבר התייעצו איתי בטלפון. בכלל, אין זה טוב שישיבה עומדת על אדם אחד. הרי התלמידים לא יישארו כל חייהם בישיבה, אלא יצטרכו לעמוד בכוח עצמם, ככל שהתלמידים מתגדלים, הם פחות ופחות צריכים אותי, ב"ה, הם יודעים מעצמם.

(צילום: ישיבת עטרת ירושלים)

בעצם למה הרב ייעד את עצמו לעבוד ברבנות?

לא ייעדתי עצמי. למדתי שבע שנים מדעים באוניברסיטה וקיבלתי תואר בהנדסת אלקטרוניקה. מתוך כל המדעים , בחרתי בזאת כדי להועיל לעם ישראל. אך לא למדתי בגלל אילוץ של מקצוע. מאוד אהבתי מדעים.

אז למה הרב חדל לאהוב?

אני עדיין אוהב ומתעניין, אבל אני אוהב תורה לאין ערוך יותר, כמרחק שמים וארץ. לכן אחרי שעליתי ארצה, הייתי בקיבוץ, לחמתי במלחמת ששת הימים, הלכתי ללמוד בישיבה.

לאיזו מטרה?

לשום מטרה, בגלל הציווי האלוהי והערך העצמי של לימוד תורה שהוא קיום העולם וקיום העולמות.

אבל למה הרב פנה לרבנות?

לא פניתי. פנו אליי מקיבוץ דתי שאהיה שם רב. אמנם מאוד אהבתי את הקיבוץ, ואני עדיין מאוד אוהב. זה אי של יושר, של חברתיות, של שמירת תורה ומצוות. אבל ודאי לא הייתי ראוי. שאלתי את רבנו את הרב צבי יהודה, והוא ציווה עליי ללכת. אז ישבתי עוד שנה בישיבה ללימוד שולחן ערוך יורה דעה והלכתי.

אז למה הרב עזב את הרבנות בקיבוץ? היו בעיות?

לא. זה מקום נפלא, אלא הרגשתי שאחרי 7 שנים, מיציתי את עצמי ומישהו אחר יוכל להביא יותר תועלת. לכן ביקשתי שיחפשו רב במקומי, ואז אפרד. ואכן מצאו יותר טוב ממני. ב"ה. ורצו אותי כרב במקום אחר, שגם היה מאוד יקר בעיניי, לכן הלכתי.

ושוב, יש לשאול, למה הרב עזב שם והלך להיות ראש ישיבה?

לא עזבתי אלא ביקשו ממני. אכן זה היה מקום קשה מבחינת המיקום, המצב הכלכלי, והיו מעט תלמידים, כמניין. כמובן, שאלתי את רבנו הרב צבי יהודה, ובירך אותי ללכת. אז הישיבה גדלה ב"ה, וגם נתווספה מכינה. ובמשך ארבעים שנה, צמחו מהישיבה כשלושת אלפים בוגרים, באשר חלק גדול מהם ראשי ישיבות, ר"מים, רבנים, מחנכים.

איך אפשר להגדיר את יחודה של הישיבה?

אין ייחוד. זו ישיבה רגילה. אין לשנות כלום. ישיבות היו קיימות מאות שנים, והצליחו. אם נשנה, כיצד נדע שנצליח. כידוע לא מחריבים בית כנסת ישן, כדי לבנות חדש, כי אולי לא יצליחו לבנות, ויישארו בלי כלום.

(צילום: ישיבת עטרת ירושלים)

אז אין חידוש?

מרן הרב קוק כתב באגרות שני חידושים, שבעצם אינם חידושים, אלא החזרת הישן שנשכח. א. סדר וניקיון, – מובן מאליו. ב. לימוד אמונה, שכמובן גם הוא חלק מן התורה.

ומה עם תורת ארץ ישראל?

זו תורת ארץ ישראל.  עיין אורות התורה פרק יג'.

ומה עם מיקום הישיבה – הכי קרובה להר הבית?

ישיבות נקים בכל מקום, וקל וחומר בלב ירושלים.

הרב שמח מהתלמידים או מאוכזב?

אני מאוד שמח! הם לומדים לשמה, ברצינות גדולה ובמסירות גדולה. לא קל להיות במקום קטן וצפוף עם מגבלות ביטחוניות.

ובנוסף מגבלות הקורונה.

גם זה תורה. ב"ה בישיבה שומרים עליהן, קלה כחמורה, ובמשך תשעה חודשים לא חלה תלמיד אחד.

ומה דעתו האישית של הרב לגבי אופן ההגבלות?

דעתי האישית אינה מעלה ואינה מורידה. הרופאים קובעים. גדולי הדור קובעים.

אבל אין לרב דעה אישית תורנית-מדעית?

פעם אחרת.

לסיום, מה הדברים הכי חשובים שתלמיד צריך ללמוד בישיבה?

לפי הסדר: מידות טובות, יראת שמים, תורה.