חיוניות החזרת ילדי כיתות ה-ו לבית הספר, מובנת וברורה, אבל  אני מבקש להשמיע את זעקת התלמידים הגדולים יותר, אשר זקוקים גם הם למסגרת, כמו אויר לנשימה.

לא מזמן פורסמה כתבה על "הנוער האבוד של המגיפה".  כך תיאר תלמיד תיכון מבית נורמטיבי את מעשיו בימים האלה: "אני יוצא עם חברים, אנחנו משחקים פוקר, מעשנים, שותים, מביאים בנות. אמא לא יודעת – היא חושבת שאני לומד".

המתבגרים חיים בבתים לחוצים. הכל חונק אותם. הסגר, הפחד מפגיעה בבריאות הסבים וההורים, חרדות ההורים על העבודה או על העסק, הכאב על החל"ת שהיה והפחד מהחל"ת שרק לא יבוא. המאבק על המחשב הנייד עם האח/ים ועל מקום המתבגר בבית. ובתוך כל זה  – מצפים מהם להצטמצם למלבן על המסך וללמוד כשבעיניהם – הלמידה מרחוק – רחוקה מלמידה.

ואחרי הכל, מה נשאר להם?  המסך שגררנו אותם אליו. אבל זה לא לזום במתמטיקה אלא  לבינג' אחד גדול. לסדרות, לטיקטוק, למי יודע מה עוד, ולבריחה אל החברים שגם הם רק מבקשים להמלט.

המציאות עגומה, הנחמה היחידה היא שהחיסון כבר נראה באופק. אבל למצב הזה יהיו השלכות. והם יצופו ביום שאחרי. ההיסטוריה לימדה אותנו פעם אחר פעם שלאחר משבר גדול כמו  מלחמות עולמיות, הדור הצעיר מרד בדור שקדם לו.

עם הפערים והחורים בחומר הלימודים כבר נסתדר, אבל עם מה שרואים המתבגרים, ספק גדול. עולם המבוגרים פושט אט אט את הרגל לעיני ילדינו. בימי מגפה עקשנית העומדת מולנו. עולם המבוגרים משדר שהוא פשוט לא מסוגל. יש לנו הנהגה המקבלת החלטות קריטיות בדקה ה-90, מנהיגים נצפים בקלונם כשהם מפירים הנחיות מצילות חיים ומהווים דוגמא אישית רעה במיוחד. ומה ניתן לצפות מציבור רחב שמצפצף על החוק כשהמשטרה אינה אוכפת את הכללים וההנחיות.

אז מי אומר שהנוער לא לומד? הנוער לומד. הוא חי בעיצומו של השיעור הכי גדול שאי פעם היה ויהיה באזרחות, הוא צופה מול עיניו בהיסטוריה מתהווה, איך עם חזק ונבון מדרדר את עצמו במורד מסגר לסגר. חוסר האמון שגובר מיום ליום, יחזור אלינו כבומרנג בידי הדור הבא. זהו חוסר האמון בעולם המבוגרים, חוסר האמון בחלקים במנהיגות הדתית ובמנהיגות המדינית והצבאית  וכיום, זו התודעה ההולכת ומתקבעת אצל הצעירים.

מה לעשות? לחזק את התא הביתי, לחזק את התא הבית ספרי. לשמר לפחות את האמון בהורים. את  האמון במחנכים. לשמר למידה הבאה מדוגמא אישית. חלון הזמן שנוצר להורים להיות יותר בבית הוא הזדמנות שקיבלנו במתנה. למרות הקשיים, עתה הזמן לקחת אחריות ולהעניק לילדים המתבגרים חום והקשבה. להיות איתם בשיח משמעותי סביב הנושאים הבוערים. זו ההזדמנות היחידה למנוע קריסה שלהם והתפרצות של דור ה-Z  ביום שאחרי הקורונה.

 

הרב אבינועם אלמגור, ראש ישיבת אמית חברותא רעננה