זהו, יש נתונים, ואי אפשר להתחמק.
לפני כחודשיים פרסמו הרב שמואל אליהו והרב יהושע שפירא שליט"א, תוצאות מחקר מקיף שערכו, בקשר לתופעת הדתל"שים, מקרב בוגרי החינוך הממלכתי דתי,
איגוד רבני הקהילות, קבוצת אח"י (אסטרטגיה יהודית חינוכית) והרב יהושע שפירא, שכרו את שירותיו של דרור יהב, חוקר יהדות בת זמננו ובוגר 8200.
הוא בדק ומצא ש-14 מחקרים נעשו לאורך השנים באוניברסיטאות ובמכוני מחקר למיניהם. הוא ראיין חלק גדול מהחוקרים, והנתונים של רובם מקבילים פחות או יותר לנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, והממצאים הינם חמורים מאוד, כ-42% דתל"שים מקרב בוגרי החמ"ד.
בעקבות פרסום המחקר, הזדעקה תנועת נאמני תורה ועבודה, והזכירו כי לפי המחקר שלהם (שגם נלקח בחשבון במחקר המקיף הנ"ל) מדובר רק על 25% דתל"שים.
כך או כך, הנתונים הללו קשים וחמורים מאוד ומצריכים מאיתנו חשיבה מחודשת על כל הנחות היסוד של החינוך שלנו, כדי לדעת מה ניתן לשנות ולשפר על מנת למנוע את התהליך המסוכן הזה.
הרי גם אם נלך לפי שיטת המקילים, אחד מארבע תלמידים שעוזב את אורח החיים היהודי, לא ממש נתון מרגיע.
כדי לעצור את המגמה ואף להפוך אותה, יש לגעת בתשתיות החינוך הממלכתי הדתי, על הסתעפויותיו הרבים, ולעורר לשינוי חשיבתי ואף מעשי.
לא נדון בעומק משמעות העובדה שמערכת החינוך הדתי לא מצליחה להטמיע את ערכיה בחלק גדול מבוגריה, דבר שיכול להעיד גם על מצבם התודעתי והרוחני של בוגריה שכן נשארו דתיים בפועל.
ועל כן יש צורך לשנס מותניים ולהיכנס לעובי הקורה.
אז מה זה אומר טפל"ש לדתל"ש?
אלו ראשי תיבות של המילים: טיפול שורש לתופעת הדתיים לשעבר. אנו רוצים לעסוק במספר מאמרים בטיפול שורשי בתופעה הזאת, כדי לתת כיוונים מעשיים ואידאולוגיים, שיעזרו לנו לממש את השינוי הנצרך.
איני מתיימר שמה שאכתוב הינו 'התורה כולה', אלא רק מה שבקוצר ידיעתי וראייתי אני מבין, וכי יש עוד נקודות שנכון לעורר ולדייק בהן, ואף להקים פורומים רחבים של אנשי חינוך ורוח יראי ד', שיתנו מענה למשבר חמור זה.
ובכל אופן, אעשה את ההשתדלות שלי לעורר את הלבבות ובעז"ה אתפלל לפני ד' שאזכה לכוון לאמת, והדברים יעוררו עוד לבבות, ישפיעו ויעשו את שלהם.
את המאמרים 'טפל"ש לדתל"ש', ילוו 'שבעת הרועים' שיאירו לנו את דרכנו, בסוגיה זאת, ומהם נשאב מזור לכאבינו.
הקושי לחיות כ'דתי לאומי'
אחד הקשיים המרכזיים בצורת חיים זאת, היא להיות דומה אך שונה. כשאתה חי עם כולם, משתתף במסגרות המדינה, והחברה בישראל, אתה חי תמיד בסוג של דואליות – דומה אך שונה.
עיקר הבעייתיות בכך, היא משום שנטיית הבסיס של כל אדם היא להיות דומה לסביבתו: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג במנהג אנשי מדינתו" (רמב"ם הלכות דעות ו', א').
דומה לשאר – זה דבר נעים. אך מי רוצה להיות שונה במהות מאחרים? מי יכול לחיות כך כל הזמן? ומניין שואבים כוחות להיות שונה?
בחינוך הדתי לאומי, מאוד מדגישים את חשיבות הערכים של אחדות האומה, אהבת ישראל, השאיפה להיות חלק מכלל ישראל, מתהליך גאולתו ומתקומתה של מדינת ישראל על כל אגפיה.
ואכן רואים אנו שלאחר הגידול בחממות החמ"ד כולל מוסדות העל תיכוני, יוצאים חניכיו עם מלוא המוטיבציה והרצון להיות שותפים במציאות הגדולה ששמה עם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל ותורמים רבות מאוד.
אך יחד עם זה, ברגע 'שקופצים למים', בלי המסגרת הדתית שעוטפת אותם, נשאבים הם בעל כורחם אל תוך החברה והמערכות שמונהגות על ידי תרבות חילונית ופוסט-מודרנית, דבר המעמיד אותם בקונפליקט גדול.
מילא היו מחונכים לעמוד שידרה של היבדלות בתוך הביחד, אך בפועל הם מצויידים בכמה 'מצוות' ומנטרות שרכשו בחינוך הדתי-לאומי, שדוחפות אותם להיות חלק בלתי מתבדל בכל מקום שהם, ובכך לאט לאט מסירים את נקודות ההבדלה ונטמעים לגמרי בהוויה החילונית.
על אלו 'מצוות' ומנטרות אנו מדברים?
הריהן לפניכם:
1. יש מצווה להיות חלק מכולם, "לעולם דעתו של אדם תיהיה מעורבת עם הבריות"
2. "אנחנו ללא מתבדלים כמו החרדים!"
3. ההבדלות יוצרת הרגשת עליונות וגאווה – דבר שמוליד שנאה וניכור בתוך עם ישראל, וזה אסור לנו ליצור, כי אנו מצווים להיות גשר בחברה הישראלית
4. חילול ד' זה חטא חמור, ולכן חשוב להיות חלק!
5. למה לא להצטרף לכולם? בואו ולא ניהיה צבועים, הרי גם בסניף או עם החברים שלי היינו עושה דברים דומים
6. הכי חשוב שיכירו אותך כ'דתי גבר', כאחד שלמרות שהוא דתי, הוא מבין עניין.
הרי כל אותן מנטרות, מקורן בקודש, בצורה זאת או אחרת, אלא שהבעיה שברגע שהמסרים לא מספיק חדים, ולא מודעים לסכנות ולפיתויי יצר הרע, גם התורות הכי נכוחות יכולות להכשיל בן אדם.
זה נשמע קצת מוזר ואפילו מטופש, אבל מהניסיון שלי, אלו מנטרות שמנחות את בוגרי החמ"ד בכל מקום שהם, ויוצרות מצב שבו ההיטמעות בחברה קורית בלי הגנות וסייגים מובנים מראש, וממילא לאורך זמן, נקודת השוני שהייתה אמורה להגן, הופכת ונתפסת על ידם כנקודה צרה, חד ממדית, פרימיטיבית שאף מפלגת ויוצרת מצג שווא שיש 'דתיים' ו'חילונים' שהם בעצם שני עמים וכדו', ואז מתפתחים הרגשות של ניכור וסלידה מההבדלה, וכך נופלים שדודים בוגרי החמ"ד בכל מקומות מושבותיהם.
איך סיכם הרב יהושע שפירא שליט"א את הנ"ל במשפט אחד: "הציונות הדתית יודעת לקדש, אבל לא יודעת להבדיל".
כמובן שנקודה זאת משתנה, כאשר מקבלים חינוך 'חרד"לי', שעוסק יותר בגבולות, אך עדיין להבנתי, לא מעמיד משנה סדורה בעניין.
תהליך ההתיישבות
אכן באינטואיציה פנימית, חשו בוגרי החמ"ד את הקושי המובנה הזה שעלול להפיל אותם רוחנית, ובמהלך 40 השנה האחרונות, עזבו לאט לאט את מרכזי הערים בישראל, ובחרו לגור בקהילות סגורות של יישובים ומושבים, ובכך בנו לעצמם מעטפת חברתית שתעצור את ההחלקה במדרון ששמו 'להיות חלק'.
המהלך הזה, התמזג עם בניין ישובי יש"ע, ועזר להקים ישובים מפוארים, וקהילות מפוארות. גם בערים חל תהליך זה, החלה בניה עירונית לקהילות דתיות, ראו ערך הדר גנים בפתח תקווה וגבעת שמואל (שחלקם הגדול גדלו בקהילות במרכזי הערים). וכך, נוצרה לציבור הדתי לאומי מעטפת קהילתית שתואמת את אורח חיוו ונותנת לו מנוחה תרבותית בסביבת הבית.
תהליך זה, לכאורה, עצר במעט את ההידרדרות, אך מכיוון שלא נתן מענה עומק תרבותי ויסודי לבעיית הזליגה והחילון, לא באמת פתר את הבעיה, הואיל ובמסגרות העבודה, הלימודים האקדמאים, הצבא והתרבות, המשיכו בני הציונות הדתית להוות 'חלק מ..'.
אז האם החרדים בעצם צודקים? כרגע זה לא הנושא בו נעסוק, אלא נשאל: כיצד אפשר להיות חלק ומצד שני להמשיך לשמור על הייחודיות ועל השוני? התשובה היא: לחנך את הדור לרכוש את מגן אברהם.
מגן אברהם
למה דווקא אברהם אבינו צריך את ההבטחה: "אנוכי מגן לך"? ומדוע ריבונו של עולם משתבח בפינו בתפילות דווקא כ"מגן אברהם"?
אברהם אבינו לא נהג כשם ועבר שהיו ספונים באוהליהם ולימדו תורה, אלא אברהם הולך ונוסע לאורכה ולרוחבה של הארץ ופוגש את נפשות דורו, אברהם 'מתחכך' עם כולם.
הוא דומה לכולם – יציר כפיו של הבורא, האחד והיחיד שברא ויצר הכל, אך הוא ממש שונה מכולם – אברהם העברי – שכל העולם מהעבר אחד והוא מהעבר השני.
אברהם הוא בדיוק המודל שלנו למי שכולו קודש, כולו מאמין ברמ"ח אבריו ובשס"ה גידיו, ויחד עם זה הוא מלא חסד ועין טובה. הוא יודע לצאת למלחמה ברשעה ויחד עם זה לרחם על אנשי סדום, שאולי יצא מהם תיקון.
כיצד הוא מצליח לעמוד מול כל העולם, לקרוא תיגר על השקר, על החלקיות ועל החומריות, כיצד הוא דבק באמת ללא פשרות, ולא סופר אף אחד חוץ מד' אלוקיו האחד, ויחד עם זה, מכניס את עובדי עבודה זרה לאוהלו, אך לא לפני שרוחצים רגליהם מאבק עבודה זרה!
הוא חי בהרמוניה עם הרצון לתיקון הכי רדיקאלי שיש, וגם עם האהבה האין סופית לעולם כפי שהוא, מתוך אמונה גדולה במנהיג בעל הבירה שיצר את העולם כולו בחכמתו ועתיד להצעידו לגן עדן.
דמות דיוקנו על אבא
אברהם הוא הדמות עליה ילדינו צריכים להתחנך, לשמוע סיפורים, להעמיק בדמותו ובפועלו וללמוד כל צעד ושעל שלה. לאחר שאתה גדל על דמות מופת זאת, על דמות אביך אברהם, היא הולכת עימך לכל מקום. ואף ברגעי ניסיון והתלבטות, יש לך מניין לשאוב את הכוח, יש לך דמות שתאיר דרכך.
כיוסף בשעתו, שעלתה לפניו דמות דיוקנו של אביו יעקב, שמנעה ממנו לחטוא, כך גם אנו, תעמוד לנו דמותו בצמתי מפתח, והיא תכוון אותנו לדרך האמת, לדעת לומר "לא", לעמוד מהעבר השני, ולא להתפשר, ומצד שני להישאר באהבה גדולה – שילוב מנצח שלאורו הולכת ומוארת האנושות כולה מאז ועד היום.
וזה בהחלט לא פשוט, צריך לצרף לכך תפילה: רבש"ע, בגלל אבות תושיע בנים, הגן בעדנו, ותן לנו את הבינה לראות את הפנים האמיתיות לפנינו, הלא הן דמות דיוקנו של אבא אברהם. ברוך אתה ד' מגן אברהם.
=======
מאיר יהודה ברגר – מייסד ומנהל מדרשת 'חיות דקדושא'
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
