צריך להגיד, נראה נחמד יותר לשבת עם נשיא ארה"ב שלעבר ברק אובמה לכוס קפה, מאשר עם הנשיא הנוכחי דונלד טראמפ. יחד עם זאת בתקופת שלטונו של האחרון, העולם נהיה מקום הרבה פחות אלים, מהמהפכות האיסלאמיות שהיו בתקופת אובמה.

אובמה הציב קו מתרפס מול העולם המוסלמי. נאום קהיר הביא לריסוק המדינות עיראק וסוריה, הוביל להסכם קטסטרופאלי מול איראן, הצמיח את ארגון המדינה האיסלאמי שתזכורת ממנו קיבלנו הפעם שוב בווינה, כך על פי שר הפנים האוסטרי לפחות.

טראמפ, מלבד הרעפת המתנות לישראל, הביא ליציבות עולמית וליציבות במזרח התיכון. נכון, הוא נכשל בטיפול בקורונה שגם ערערה את היתרון הכלכלי שהביא לארה"ב ואף החזיר את מעמדה המוביל בעולם, אך מה ששלו שלו.

אבל נשאלת השאלה, האם למה שמוגדר העולם החופשי עדיף נשיא שמנהל את העולם היטב, אך מוביל לקיטוב פנימי עמוק, ולהתנהגות אישית שיכולה להוביל לקריסה ערכית של ארה"ב, או שמא הוא בכלל ראקציה לאותה תפיסה מתרפסת שאובמה היה הסמל שלה. כך או כך אמריקה תכריע בשאלה הזו.

בישראל מחכים לתוצאות

המצב בישראל תמיד נגזר מידידתה הטובה ביותר, בטח בזמנו של נתניהו. הדעת נותנת שנתניהו ירצה לצאת לבחירות כשטראמפ יושב על כיסאו בבית הלבן, כך יוכל לספק לו מתנות בחירות כפי שרק הוא יודע ולהמשיך בהסכמים עם העולם הערבי המתון. אך יש תרחיש לא פחות סביר, שדווקא בחירת ביידן תלחץ על מתג הבחירות אצל נתניהו.

במקרה שביידן יזכה בנשיאות, נתניהו כבר לא יהיה זה שמרכז אצלו את הקשר עם ארה"ב. גנץ ואשכנזי יוכלו להתעדכן יותר על המצב והמהלכים במזרח התיכון ונתניהו יהיה זה שממודר. הדמוקרטים ישמחו להעצים אותם על חשבון נתניהו, הם יגידו שלגיטימי לפעול עם שר החוץ ושר הביטחון המכהן גם כראש ממשלה חליפי.

דבר כזה עלול לגרום כאב ראש אדיר לנתניהו. הוא יוכל לצאת לבחירות ולרכז ציר של ממשלת ימין צרה אל מול ג'ו ביידן וההתיישבות. הימין, כולל בנט, יתאחד יחד איתו מול ממשל שנחשב עוין יותר את הסדר שמציעים בימין ליהודה ושומרון והאזור כולו. זה גם אחלה נושא לבחירות.

אם טראמפ נבחר שוב לנשיא, נתניהו שולט בשיבר. גם אם יאלץ לתת לגנץ למלא את כהונתו, בתרחיש הגרוע ביותר מבחינתו וכנראה לא כל כך ריאלי, כחול לבן לא יוכלו לשלוט עם כל כך מעט ח"כים ונתניהו יהיה עם קו ישיר לנשיא ויוכל לעשות כאוות נפשו.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

שלמה נאמן בתפילה למען טראמפ (אמיר אטינגר, סרוגים)

והנה עוד זווית מעניינת. כששאלתי אתמול את אחד מראשי יש"ע מדוע הוא אינו בתפילה במערכת המכפלה למען בחירתו של טראמפ, הוא ענה לי למה שארצה שיבחר? הוא הסביר שעדיף לו נשיא לעומתי שהוא יכול להתעמת איתו, מאשר "יעני ידיד", שכל מאבק שלו איתו הוא נתפס כפוגע באינטרסים של ישראל.

בתקופתו של טראמפ הייתה הקפאת בנייה, לא התקדמנו.  "אתה מעדיף מישהו כמו אובמה?" שאלתי. "אני יכול להראות לך נתונים שהבנייה בתקופת אובמה לא הייתה פחותה מתקופת טראמפ", הוא אמר. ביו"ש כמובן, מאוד מאוכזבים מהורדת תכנית הריבונות שיצאה בתרועה רמה. בסביבת נתניהו מאשימים שהם בעצם חיבלו בה. אבל בינתיים טראמפ ונתניהו הביאו להסכמים דמיוניים לאזור.

יש עתיד כנראה יאפסנו את ההצעה שלהם לפיזור הכנסת, שאמורה הייתה לעלות ביום רביעי. זה לא רק הגמגומים של כחול לבן – למרות ההדלפה ששל גנץ שאמר שהוא מבין שאת הרוטציה הוא לא יקבל. זו בעיקר ההבנה שעד שאין בהירות בנוגע לזהות נשיא ארה"ב המערכת הפוליטית תהיה בהקפאה.

אם יהיו תוצאות ברורות כבר ביום שלישי בערב, זה יכול להיות מעניין לגבי סדר היום שיהיה בכנסת