מתוך כוונה טובה והערכה לרב ולרבנית לוינגר זצ"ל מבקשים גורמים שונים בהנהגת ההתיישבות להנציח את שמם בכביש עוקף אל ערוב.

לא זכיתי להכיר אישית את הרב לוינגר אך למיטב הבנתי להנציח את שמם בכביש הנ"ל זה פשוט היפך דרכם ומורשתם.

אני מבין את החשיבות בשיפור נתיבי התחבורה וכן הרצון לשפר את רמת הביטחון של הישראלים הנוסעים ברחבי יהודה ושומרון. ברור לכל שכשיהיו כבישים טובים ובטוחים יותר, הדבר יאיץ את הגדלת הישובים ואזורי התעשייה ובכך יבסס את ההתיישבות ויחזק את אחיזתנו ביהודה ושומרון.

אולם, סלילת "כביש עוקף" נותנת בטווח הקרוב שקט ובטחון (כנראה מדומה) אך פעולה זו גורמת לאיבוד שטח גדול לטובת המרצחים שכן תפסק לאלתר הנוכחות היהודית באזורים אלו. בנוסף, פעולה זו נותנת מוטיבציה לארגוני הטרור להגביר את אירועים הפח"ע בצירים בידיעה שככל שירבו אירועי הטרור בכביש מסוים יגבר הסיכוי שפחות ישראלים ייסעו בו וישראל תסלול כביש עוקף.

מספרים שבזמן האינתיפאדה, כאשר יום יום צלפים ערבים ניסו לפגוע בתושבי הישוב היהודי בחברון הצבא רצה להציב בטונדות לשמירה על חיי היהודים.  הרב לוינגר התנגד בתוקף להצעה זו בטענה שהנחת הבטונדות תשמר את המצב בו ערבים יורים על יהודים ותמנע מהצבא לעשות את עבודתו ולהבטיח שלא יקרה מצב כזה בו יורים על יהודים.

בעיות לא עוקפים, בעיות פותרים!

הרב ידע שבטווח הקרוב יתכן ויפגעו יהודים בגלל אי הצבת הבטונדות וכך גם קרה, אולם בזכות התעקשותו של הרב לוינגר אפשר להסתובב חופשי בכל השכונות היהודיות בחברון ללא חשש ירי צלפים.

בהנהגותיו אלה הרב לוינגר לימד אותנו שבעיות לא עוקפים, בעיות פותרים! גם אם זה דורש מאיתנו מסירות נפש וראיה למרחקים.

הרב והרבנית לוינגר ראויים להנצחה ממלכתית מכובדת, אך אני מאמין שהרב היה מתנגד לסלילת כביש זה.

בדבר אחד אני יכול להיות בטוח – כשעם ישראל יקים נקודת התיישבות חדשה במרחבי יהודה ושומרון עם כמה אוהלים ובית רעוע מפח, זה יהיה מקום ראוי להנצחת מורשתם של הרב והרבנית.

==

דוד ורנר הוא סטודנט למשפטים לשעבר רכז שטח בשומר יו"ש.