אלו אולי דברים נוקבים, אבל הם יוצאים מן הלב.
אני נע בין שעשוע לייאוש לנוכח התגובות הארסיות לדבריה של הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, שביקשה להרהר (לא בהכרח לפסוק!) בדבר הרלוונטיות של ההלכות האוסרות מגע בין גבר לאישה בזמן הנידות לימינו.
עזבו את העובדה שכבר דנו בעבר בדיני הרחקות בימינו (כמו למשל מאמרו של הרב פרופ' דרור פיקסלר), וכבר נשמעו דעות תקדימיות יותר בעניין. מה שמדהים אותי כל פעם מחדש הוא הסרט שבו אנחנו חיים. (סלחו לי, אבל לא מצאתי הגדרה יותר טובה לשיח בנושא).
יודעים כמה אנשים מעם ישראל שומרים נידה? אני מדבר על נידה מדאורייתא, עם טבילה במקווה. כמה שומרים? אינני יודע את התשובה המדויקת אבל ברור שנשים רבות מאד בחברה הישראלית לא שומרות נידה. האישה טובלת פעם ראשונה ואחרונה במקווה לפני החתונה, וזהו.
ומכאן למי שכן שומרת – לפחות על נידה מדאורייתא – כמה מקפידות על שבעה נקיים? אינני מדבר על הרחקות אלא על מגע מיני של ממש. כמה נמנעים אז? התשובה – מיעוט שבמיעוט.
ועכשיו נגיע להרחקות; גם מאלה שנמנעים ממגע מיני במהלך כל זמן שבעת הנקיים, כמה מקפידים אז על ההרחקות הבסיסיות ביותר (כמו חיבוק ונישוק)? כאן האחוזים קטנים והולכים באופן משמעותי, גם בחברה הדתית עצמה. והנה לנו הסרט העמוק שבו אנחנו חיים: בעוד עם ישראל בכללו כמעט ולא מוצא טעם לא רק בהרחקות, אלא גם בשמירת שבעת הנקיים, ולא רק בשבעת הנקיים אלא בכל מצוות נידה, הציבור הדתי, קטן ההיקף, קוצף בזעם על רבנית שהעזה להרהר(!) במימוש הנכון (ואפילו לא בביטול!) של הלכה מסוימת בדין הרחקות בימינו.
לא, זה לא רק עניין של פרופורציות. זה עניין של אופק המחשבה ההלכתית בימינו. מי מעסיק אותנו באמת בקביעת ההלכה – הציבור הדתי המצומצם או עם ישראל בכללו? עבור מי אנחנו פוסקים אותה – עבור הכת הקטנה שמכונה 'דתיים' או עבור כל עם ישראל, שרבים ממנו ויתרו על ענייני נידה כי לא מצאו אותם רלוונטיים לחיים של היום?
במקום להתרגש ולסעור מהשאלה כיצד מביאים את מצוות נידה (כן, זו מדאורייתא) לעולם המודרני ומאירים אותה באור עכשווי ורלוונטי, כיצד מוצאים משמעות בדינים המעצבים את המרחב האינטימי שבין בני הזוג, כיצד אנחנו יכולים לשכנע עולם מודרני שיש לו מה לקבל משמירת דיני נידה, ואין היא רק עקידה או מסירות נפש, העולם הדתי גועש בעקבות הרהור על יישום נכון של אחד מפרטי ההלכות, שכבר מזמן רבים אינם מקיימים.
מסתבר שזה האופק ההלכתי של רבים מאיתנו. אופק מחשבה של כת דתית, הדואגת להישרדותה בלבד, ולא באמת חושבת כיצד התורה הופכת לנחלתו של כלל עם ישראל. בתחילה אותי זה שעשע. ככל שעובר הזמן זה הופך להיות מייאש.
=======
הרב עידו פכטר הוא רב קהילת 'ישראל הצעיר' בנתניה ועורך העלון 'מסביב לשולחן'
תגובות
מצוין. תשאיר אותנו בכת שלנו ותלך. תודה וכל טוב
סיפורה של חומרא דרבי זירא שמעולם לא התקבלה במאה השלישית לספירה היה מאבק על מעמד הרבנים, ובין היתר הרבנים דרשו את הפסוק כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם לְדָ֜ם, (הרשב"ם מפרש שהכוונה היא בין רציחה בשוגג לרציחה במזיד).אבל הם דרשו זאת בדרך דרש על בדים עם הפרשות וסתיות של אישה, ולכן דרשו בתוקף שכל אישה יהודיה תראה לרב שלה בדים עם הפרשות וסתיות, וכן תנהל אצל הרב שלה יומן מדויק של כתמים ומראות וסת, כדי שיקבע עבורה האם היא נידה או זבה ומתי היא יכולה להיטהר ולשכב עם בעלה. בנות ישראל ובני זוגן לא אהבו זאת ולא שיתפו פעולה. רבי יהודה נשיא בסנהדרין שבטבריה, טען שיש לחשוש בכל הפרשה של כל אישה לכל מיני ספקות, ספק – הפרשה של זיבה או הפרשה של נידה (או ספק דימום פצע, לדעה אחת). ולכן הוא טען שכל אישה שלא יכולה לנהל יומן וסת משותף עם הגבר הזר- "הרב" ולא תראה לו כל הפרשה דמית שלה, אז כל הפרשה שלה נחשבת בספק הזה. ולכן, טען שאישה שלא תשתף את הרב הגבר, אז אם הי
הרב פכטר,הסתבכת עם החרד"לים הרעים והחשוכים תראה את התגובות המטונפות שלהם.
רפרמים . לא חדש. שניהם פשוט בגכיוון רפורמה. כל טענות אלו העלו בגרמניה של מאה ה- 19. כל מי שהלך בדרך זו, לא נשאר לא נין ונכד יהודי. רוב העם גם לא שומר על שבת.... אולי כן נאפשר נסיעה לים ?
לרבני הלייט יש מטרה אחת בלבד, שהיא פרובוקציות + לתת כותרות לאתרי החדשות, כדי להוסיף כניסות. זהו בערך.