קראתי את מכתבך בשאט נפש ובתחושת תיסכול גדולה. אני חוזרת במנהרת הזמן כ-25 שנים ושם אני פוגשת את עצמי חיילת מתלהבת שגדלה בערוגות ״בני עקיבא״ המאמינה שהיא יכולה לשנות את העולם ולתרום לעם היהודי עם שירות צבאי משמעותי.

ההתחלה בצבא הייתה טובה ומרגשת, מקסימום מוטיבציה והרבה רצון טוב והצלחות, אך לצערי, עם הזמן החברה סביבי השפיעה עלי יותר ויותר. לאט לאט סממני הדת נשרו כעלים בשלכת. בהתחלה התפילות התקצרו אחר כך החצאית הצבאית הוחלפה במכנסיים, הקפדה על אוכל כשר הפכה למעמסה והשבתות בסופו של דבר הפכו להיות עוד יום חול של בילויים…

תוך כמה שנים נשאבתי ללב תל אביב למרכז הסצינה הלהט״בית. הפכתי להיות אחת מהן. הכרתי זמרות מפורסמות, ביליתי במועדונים הלהט״ביים והיינו חבורה עם מפיקות הארועים והמסיבות של ״הקהילה״.

הייתי בטוחה שמצאתי את דרכי ואין שום דבר שבעולם שיכול לשנות את חיי. הצבעתי מרצ בגאווה ושמרו לי מקום של ״כבוד״ על גגות משאיות הגאווה בחודשי הקיץ. וכך עברו שנים…

לכל אורך הדרך הורי לא וויתרו עלי ולא השלימו עם דרכי. נכון שהמשיכו לאהוב אותי ולקבל אותי בבית, אך הבהירו לי בצורה ברורה שזו לא דרכנו, ולא יהיה לזה סוף טוב. אימי היקרה קראה עבורי ספרי תהילים בדמעות רותחות במשך שנים.

יום אחד, בכדי להוכיח שאני עם ראש פתוח, הסכמתי משום מה, ללכת לסמינר של ״ערכים״. הסמינר היה גדוש עד אפס מקום עם צעירים צמאים לשמוע ולשאול כל שאלה. אחרי כמה ימים של שעורים, הוכחות ותשובות מדהימות לכל שאלה, התחלתי לאט לאט להבין שזו האמת.

נפרדתי מבת זוגתי, ידעתי שעלי לבחור

יש בורא לעולם, עם ישראל חי ונצחי. השיא של הסמינר היה המפגש האחרון שלבבות נפתחו, הבמה הייתה פתוחה לכל מי שרצה לשתף את סיפור חייו והשפעת הסמינר על נשמתם. תוך דמעות זולגות קמתי מול הקהל והודתי שכל מה שנאמר בימים האחרונים היה אמת, ואני חוזרת בתשובה.

אימי הפנתה אותי לרבנית מוכרת ותוך זמן קצר ישבתי מולה בכדי שתדריך אותי. הסברתי לה שאני מצאתי את האמת ורוצה לחיות חיים דתיים, אך היא צריכה להבין שאני להט״בית עם בת זוג כבר כמה שנים…

היא הביטה עלי עם מבט אוהב ומחייך אך עם תוקף ועוצמה של מסורת בת אלפי שנים, ואמרה שזה בלתי אפשרי. גם עלי להקים ״בית נאמן בישראל״. יצאתי החוצה והבטתי אל השמים וידעתי שעלי לבחור. כמו אברהם אבינו, שהאמין בהשם והלך לדרך חדשה ולא מוכרת, קבלתי על עצמי לחיות את חיי לפי כללי התורה, למרות אלפי שנות אור שהפרידו בין הידיעה שלי לאורח חיי. הלכתי עם האמונה.

נפרדתי בכאב מבת זוגי והתחלתי ללמוד מחדש במדרשה לבעלות תשובה. ודבר פלא קרה לי, לאט לאט האמונה והתורה קילפו מעלי את הנטיות, ההרגשות והתאוות. זכיתי להתחתן עם תלמיד חכם וירא שמים כדת משה וישראל, שסחף אותי לחיים מלאי אושר ושמחה שמעולם לא חשבתי אפשריים. זכיתי להביא ילדים מתוקים לעולם ולעבוד כשליחה בארגון שמפיץ יהדות, ולהשפיעה על עשרות ואולי מאות נשים.

היום אני כל כך מודה להשם שלא פגשתי אותך הרב בני לאו. בוודאי היית אומר לי שאפשר גם להיות דתייה ולזרום עם רגשותיי ונטיותי ״שנבראתי איתם״. ברוך השם שלא היית שם לתת לי עצת אחיתופל. בעלי, זיווגי משורש נשמתי, היה חי את חייו מבלי לפגוש את החצי השני שלו. כל ילדיי מעולם לא היו נולדים לעולם הזה, לבית נאמן עם אבא ואמא מאוהבים.

החברות מהעבר מעדכנות

בטח גם אני הייתי אומללה כמו שאר החברות מהעבר שלי, שמעדכנות אותי מידי פעם, רובן רווקות בלי משפחות, או עם ילד אחד שנאלץ להתחלק בין שתי אמהות גרושות. ברוך השם שלא נתקלתי בעצה הרעה שלך, כי אז כל מה שהכי יקר לי בחיי לעולם לא היה יוצא לאור.

לאורך השנים גם זכיתי ללמוד קצת תורה ולהכיר את בוראי. גם בעלי היקר ישב בישיבה שנים וקיבל תואר רב בישראל.

רק עכשיו אני יודעת כמה הגישה שלך רחוקה ביותר מהיהדות, וסותרת את כל יסודותיה. השם היה מאוד ברור במילה החמורה המתארת את החיבור הזה. איך אתה יכול לטעון שהשם יברא מישהו עם נטייה שבלתי אפשרי להתגבר עליה, בדבר שהשם כל-כך מתעב? רק ישות אכזרית תעשה דבר כזה. אתה טועה בלוגיקה שלך.

היהדות מבוססת על הכלל של עבודת התגברות על התאוות, ודווקא בעניין המיני. העניין הזה גרם לשני החטאים הראשונים בספר בראשית. בלעם הרשע ידע שאין דבר שהשם שונא יותר מזימה, לכן ניסה להכשיל את עם ישראל בזה.

אתה הרב בני לאו, מכשיר את הטמא, משנה את יסודות היהדות ונותן פתח להיתר לכל פעם שמישהו ייטען שזה פשוט הנטיות שלו. אין כבר טוב ורע לפי התורה, אלא הכל רק לפי שיקול דעת של רוחות היום. הדרך הזו תוביל בעתיד אולי גם להכיל גילוי עריות…

לאהוב ולקבל אך לא להסכים

אני ההוכחה שאתה טועה ומטעה את הציבור. אני קוראת אליך ולכל מי שבא לדבר או לייעץ ללהט״בים. ברור שצריך לאהוב אותם ולקבל אותם, אבל חלילה להסכים עם הדרך. אפשר עדיין לאהוב, בלי לשנות את יסודות היהדות. במבט לאחור, אני כיבדתי יותר את אותם אנשים שהיה להם את האומץ להגיד לי שהם עדיין אוהבים אותי, אך אני טועה בגדול. מאשר אותם אנשים שהתחנפו אלי בחיוכים מאולצים.

אל תפסיקו לרגע להתפלל ולבכות ולקרוא תהילים שגם הם יזכו להקים בית נאמן בישראל.

כל עוד שהם מוכנים לשמוע, ספרו להם שהשם אינו מוגבל וגם ביכולתו אפילו ״לשנות את הטבע״. כמו היהודי הראשון, אברהם אבינו שלימד אותנו, שלפעמים הצעד הראשון מתחיל באמונה, ובידיעה שכל התורה היא אך רק לטובתנו.

 

רחל בן עמי (שם בדוי) פרטיה המלאים של כותבת הטור שמורים במערכת