"שעת נעילה": הוליווד זה 'כאן' | ביקורת טלוויזיה

תאגיד השידור ממשיך למצב עת עצמו כיצרן התוכן המשפיע ביותר בישראל. ולאחר שרשרת ההצלחות המרשימות שלו, הוא שולף כעת את נשק יום הדין ומשיק את "שעת נעילה" – מהתוצרים המרשימים והמרהיבים שנראו על המסך בישראל ושאינם מביישים הפקה הוליוודית.

כל במאי מתחיל יודע שכרטיס הכניסה הכמעט בטוח לעונת הפרסים בכלל ולאוסקר בפרט, עובר דרך בימוי ועיבוד של סרטי מלחמה. יצירות בינלאומיות כמו "מטען הכאב", "הסרבן", "1917", "בלאק הוק דאון" ועד תוצרים פרובינציאליים כמו "ההסדר" המוערך ו"בופור", מהווים חלק מהיריעה המתמשכת והמוערכת הזו שזכו להצלחה כבירה והגיעו עד לאוסקר.

המקרה של "בופור" שמבוסס על ספרו של רון לשם (אליו עוד נגיע בהמשך), הוא סיפור הצלחה יוצא דופן שנאמד בהפקה בשווי של יותר מ-2 מיליון דולר וסטמפה בדמות מועמדות לאוסקר האמריקאי בקטגוריית הסרט הזר.

בעשור וחצי שחלף מאז, היצירה הישראליות השתדרגה פלאים, והצליחה לשבור את תקרת הזכוכית ולהגיע עד לזירה הבינלאומית. כעת, על רקע גל ההצלחות הזה, משיק תאגיד השידור את היצירה הכי שאפתנית ויקרה שנעשתה בישראל אודות אחת המלחמות המכוננות ביותר ששינו את פני המדינה והחברה הישראלית – מלחמת יום הכיפורים.

ישראל מתוחה ושסועה פוליטית וחברתית וכולה מחולקת לשבטים. התיאור הזה שבמידה מסוימת יכול להיות גם לקוח מתגובה לפוסט גנרי של מירי רגב, מתאר את המרקם החברתי ששרר בארץ בתקופה של המלחמה. הימים כזכור, הם ימי מפא"י, גולדה בשלטון, ודיין הוא שר הביטחון. האדישות ואוזלת ידה של הממשלה תוביל את ישראל לאחת ממלחמותיה הקשות והמפתיעות ביותר שתפרוץ בשיאו של יום הכיפורים 1973.

בניגוד ליצירות קודמות שעסקו בנושא, הסדרה בחרה להתמקד בעיקר בחזית ולתאר אותה החל מהיממה שלפני המלחמה באמצעות כמה מהמוקדים האסטרטגיים שלה בימים הראשונים.

הסיפור המרכזי מתמקד במוצב החרמון שהיה הראשון לספוג את האש. שם מובילים את העלילה חייל המודיעין החרדתי אבינועם (שחר טבוך) שמהר מאוד מבין שמתחיל להתפתח אירוע יוצא דופן. לצדו יש את מפקדו יואב (אביב אלוש), שמהר מאוד מוצא את עצמו מנהל קרב אבוד עם מעט לוחמים והרבה פגזים. מושא אהבתו של יואב, דפנה הקצינה (ג'וי ריגר), נמצאת כל העת במפקדה ופועלת ממנה תוך חרדה ממשית לשלום אהובה.

במוקד נוסף שברמת הגולן, כוח השריון מוצא גם הוא את עצמו נאבק כדי לבלום את הכוחות. הקרבות במקרה שלהם נמשכו כעשרה ימים והסתיימו יחסית בהצלחה אך גבו אבדות רבות כולל טעויות בזיהוי.

במקביל, מתנהלת העלילה סביב שלושה צעירים מזרחים מירושלים: מלאכי, אלוש ומרקו (מאור שוויצר, אימרי ביטון ועופר חיון). השלושה חווים אפליה גזענית ממוסדת וחברתית כמעט מכל חזית ובין השאר גם מצד מפקדם בצבא (עידו ברטל). הם לוקחים חלק בתנועת "הפנתרים השחורים" ובהמשך גם את הפיקוד לידיים.

סיפורם של השלושה האלה פוגש את זה של מני (ליאור אשכנזי), איש בוהמה וכוכב תקשורת שנוסע לאתר את בנו יוני (לי בירן) שהחליט לעשות עלייה ולהתגייס.

תזמון מדויק והשקעה מטורפת

הסדרה מקיימת מהר מאוד את ההבטחה, ומיד פורצת המלחמה מהסצנה הראשונה שלה הופכת את הבטן ומספקת לצופה עלילה מפותלת, קשה בחלקה לצפייה, ובעיקר עוצרת נשימה.

לפי צפייה בפרקים הראשונים, הסדרה מסתמנת כאחת היצירות המורכבות והמושקעות ביותר שניבטו מבעד למסך הקטן בישראל. הרכישה שלה ל-HBO (שיעלו אותה לשידור בעוד כשבוע) מסמנת אותה כתוצר שמצד אחד הכי ישראלי שיש, ומנגד הכי קרוב מבחינת ההשקעה והעלילה שלו להוליווד.

גם התזמון שבו היא עולה, בימים בהם שורר חוסר אמון בין אזרחים רבים לממשלה, מוסיף לה ערך מוסף לתזמון ולחוויית הצפייה שלה. הליהוק בסדרה נשען על ארסנל שחקנים משובח ומוביל. וסצנות הקרב מלוטשות באופן מקצועי ביותר שמעורר השתאות.

כל זה עוד לפני שירדנו לעומקם של הניואנסים הכ"כ ישראליים שלה – כמו הדתי שמהסס לשבור את הצום, החייל "המוזר" שאף אחד לא מקשיב לו, והמפקד שמת לצאת הביתה כדי לציין את יום כיפור בביתו. כל אלה נגזרות של החברה הישראלית שהייתה אז ועודנה היום.

לא לבעלי לב חלש 

גם בגזרת היוצרים ניתן למצוא תותחים כבדים מאוד: רון לשם שעשה זאת בעבר עם "אופוריה" ו"בופור", ושמות נוספים כמו עמית כהן ("חטופים"), דניאל אמסל ("אופוריה") והבמאי ירון זילברמן שאיחד כוחות בשנה שעברה עם לשם בסרט הדרמה המוערך "ימים נוראים". כל הנ"ל חצו בעבר את הקווים עם יצירותיהם שהופצו לענקיות הסטרימינג השונות.

על אף היותה סדרת מלחמה מקומית, הסדרה מורכבת ולא קלה לפרקים לצפייה. סצנות הקרב כוללות טנקים שנשרפים על יושבים, וחיילים במצבים קשים מאוד. כל אלה עשויות להיות טריגר לסובלים מהלם קרב. גם הכאוס החברתי שמתואר שם מזכיר שבעצם תמיד היינו שבטים. לחובבי יצירות מלחמה מחכה הנאה צרופה, למי שקשה עם הז'אנר – מוטב שילך לצפות ב-"אמלי בפריז".