המערכת הפוליטית והמשפטית רעדה השבוע לאחר שהעיתונאים עמית סגל וגיא פלג הביאו הקלטות חסרות תקדים של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.

בהקלטות אלה, מנדלבליט נשמע תוקף בחריפות את פרקליט המדינה הקודם, שי ניצן, בעקבות סירובו לסגור נגדו את התיק בפרשת הרפז ו'משיכת הזמן' בעניין.

על הקלטות מסוימות בפרשת הרפז, בהן מוקלט מנדלבליט בזמן שהיה פרקליט צבאי ראשי מדבר עם הרמטכ"ל דאז ושר החוץ היום גבי אשכנזי, מוטל צו איסור פרסום. לטענת רבים בצד הימני של המערכת המשפטית והפוליטית, בהקלטות אלה מנדלבליט נשמע, לכאורה, מבצע מעשה פלילי. מנדלבליט עצמו סבור שמדובר בהאזנת סתר, אך נכון לעכשיו החומרים חוסים תחת צו איסור פרסום.

בהקלטות שפורסמו השבוע, נשמע מנדלבליט בשיחה עם ראש לשכת עורכי הדין דאז, אפי נוה, כאשר הוא מתלונן על התנהלותו של פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, ש'מחזיק אותו בגרון':

מנדלבליט: אבל לא על זה, זה תיק אישי שלי. אתה מבין. דבר מטורף. עכשיו אני אמרתי…
נוה: אז מה הוא מתכוון לבלות איתך חצי קדנציה ככה שלך שהוא אה…
מנדלבליט: יכול להיות, יכול להיות. כן, יכול להחזיק אותי בגרון. לא יודע מה הוא חושב לעצמו.

אפי נוה, נשמע בהקלטות השיחה עם מנדלבליט (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)

בימים כתיקונם, אולי נכון 'לקבור' את ההקלטות

אמש, מנדלבליט הוציא מכתב לפרקליטים במשרד המשפטים בו הודיע כי התנצל בפני שי ניצן על דברים שנאמרו ב'עידנא דריתחא', וכי הפרסום "נוצל לניסיון נואל מצד גורמים בעלי עניין לתדלק את מדורת הקונספירציות המופרכות בדבר שיקולים זרים העומדים כביכול ביסוד ההחלטות שהתקבלו בקשר לתיקי החקירה של ראש הממשלה".

הציבור לא מטומטם. הוא יודע שיש הקלטות, שמנדלבליט מתנגד לפרסומן – ועושה את ההיקש כי בוודאי יש משהו שהיועמ"ש לא מעוניין שנשמע. בניגוד למספר עיתונאים, הציבור לא יודע בוודאות מה יש בהקלטות פרשת הרפז ואסור לפרסם אותן או את תמליליהן. מה שכן אפשר להגיד עליהן זה שעולה מהן תמונה לא פשוטה, שתצריך את מנדלבליט לתת המון הסברים – לכל הפחות.

במידה ואכן לא נעשה שום מעשה פלילי או לא ראוי, אולי זה נכון, מצד המערכת, 'לקבור' הקלטות מפוקפקות כאלה כדי לשמור על אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. אבל אמון הציבור במערכת אכיפת החוק לא נמצא כבימים בתיקונם, אלא בשפל אדיר, בעיקר בשל ההתנהלות בתיקי ראש הממשלה.

ישראל כץ

התפוררות אמון הציבור: היקש מחקירות נתניהו על חקירות אזרחים

זה מתחיל מתרגילי חקירה ספק פליליים, טיוח חקירת אותם תרגילים, התעללות באדם ובמשפחתו כדי להפוך אותו לעד מדינה נגד נתניהו, ניסיונות התערבות בייצוג משפטי נגד החוק, הסתרת תמלילי חקירה מפלילים, סירוב לחקור הדלפות כאשר יש אינדיקציה לזהות המדליף ועוד המון 'טעויות' שהפרקליטות, תחת היועמ"ש, ביצעה בחקירותיו של ראש הממשלה.

יש שטועים לחשוב שאמון הציבור במערכת מתפורר בגלל נתניהו, אבל זה כל כך לא נכון. האזרח הקטן יושב בבית ושערותיו סומרות כשהוא שומע מה עושים כדי להעמיד ראש ממשלה לדין, איך המערכת המשפטית ספק דורסת את החוק ברגל גסה כשלמולה מטרה אחת – העמדה לדין.

העניין הוא לא העמדה לדין של נתניהו, אלא העמדה לדין של כל אחד מאזרחי ישראל. בכל תיק שהוא. יושב האזרח בבית ואומר לעצמו: אם המערכת ככה מתנהלת מול ראש ממשלה עם כל הכוח שיש לו – ועזבו את טענת תפירת התיקים, אני מדבר על התנהלות בלבד – מה המערכת הזאת מסוגלת לעשות לי? ככה אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ובמוסד היועמ"ש והפרקליטות בפרט, מתפורר.

נתניהו, ההתנהלות בחקירותיו מטילה צל על התנהלות חקירות 'האזרח הקטן' (צילום מסך)

המילים 'מגוחך' ו'אבסורד' אינן טיעון משפטי

עכשיו, לכל זה, מצטרפת ההקלטה של מנדלבליט, בערך מהזמן בו התיקים נגד נתניהו הותנעו, בה הוא אומר שפרקליט המדינה 'החזיק אותו בגרון'. הדבר הזה מרסק סופית את הגרם האחרון של אמון הציבור במערכות אכיפת החוק.

יושב הציבור וחושב: אם היועמ"ש 'הוחזק בגרון' על ידי פרקליט המדינה על חלקו בפרשת הרפז, אולי יש דברים בגו והיועמ"ש אכן עבריין? ואם כן, מי יודע אם ההכרעות בתיקי נתניהו לא הושפעו משתי העובדות האלה, כאשר ליועמ"ש אין חופש אמיתי להחליט כראות עיניו?

מנדלבליט ושי ניצן, שניהם הוציאו הודעות נחרצות המכחישות בכל תוקף את הניסיון לייחס שיקולים זרים בהחלטותיהם בתיקי נתניהו. יתכן מאוד והם צודקים, אבל מילים כמו 'מגוחך' ו'אבסורד' הם לא טיעונים משפטיים שמנקים אדם מכל חשד רק כי הוא אמר אותם, שהרי גם נתניהו אמר על התיקים נגדו את אותם המילים בדיוק. אם נקבל את טיעונים מסוג זה, הרי שאפשר לסיים את משפט נתניהו ולהוציאו זכאי כבר עכשיו.

אשכנזי, מתנגד לפרסום ההקלטות (צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)

למען אמון הציבור והמדינה – לפרסם את ההקלטות

כשהציבור שומע את ראש מערכת אכיפת החוק מדבר בצורה בה הוא נשמע נסחט על ידי אדם אחר – גם אם הוא טוען שהדברים לא היו ככה – על חלקו בפרשה פלילית מלפני מספר שנים, מן הראוי כי הציבור שהאמון שלו במערכת מרוסק, ידע ויכיר את ההתנהלות באותה פרשה.

נכון, שופטי בג"ץ שמעו את ההקלטות והחליטו להותיר את צו איסור הפרסום על כנו למרות עתירת תוכנית המקור כשהם אומרים שאין בהן כלום, אבל לאור המהפכה השיפוטית של השופט אהרן ברק, גם אמון הציבור בבית המשפט העליון לא נמצא בשמים.

לא יתכן לאפשר את המשך הסתרת הקלטות פרשת הרפז תחת צו איסור פרסום. אם אין כלום כי לא היה כלום, הציבור ישמע. ואם היה, הציבור גם כן ישמע. (כאן המקום לציין שהרמטכ"ל דאז ושר החוץ, גבי אשכנזי, שהוקלט באותן שיחות עם מנדלבליט, מתנגד לפרסום ההקלטות).

למען אמון הציבור במערכות אכיפת החוק, היועמ"ש צריך להתניע מהלך כדי להסיר את צו איסור הפרסום מהקלטות פרשת הרפז. רגע לפני שאין דרך חזרה, למען המדינה, ישמע הציבור ויחליט.