בניגוד למה שחושבים לבנט אסור להיפרד מסמוטריץ'

העליה המטאורית של יו"ר ימינה נפתלי בנט מעלה את שאלת הסמוטריץ'. האם האיש שנמצא במפלגה מטעם האיחוד הלאומי ובעצם עומד בראש הרשימה, אינו נטל על רשימת ימינה?

עוד באותו נושא

למה בנט נוסק ולמה עפר שלח לא יוכל לעשות זאת?

16:24 | אור יזרעאלי

23

0

😀 👏

על פניו זה נכון, כל מה שמטילים גורמים תורניים בבנט, זה בדיוק מה שמושך אליו קהל. בנט הוא ימין, הוא ליברלי, הצד הלאומי שלו גדול יותר מאשר הצד הדתי שבו. הוא פרגמטי, הוא בעל נסיון ואמביציה. הוא קודם כל ישראלי ואחר כך דתי.

הוא לוחץ ידיים לנשים ומניח תפילין, צופה בטלביזיה ויכול לפתוח ספר הגות דתי, פתוח לנהל דיאלוג עם כל הזרמים, ומתנהל כישראלי לכל דבר מהזרם המרכזי ולא כמישהו מהצד.

בנט רוצה להשפיע אבל הוא גם מחובר, ובעצם הוא בבואה של ציבור גדול בציונות הדתית – שבמעשה הפסילה שלו – מטעם חלק מהגורמים התורניים למיניהם, בעצם פוסלים גם אותם.

רבות נכתב על הקרע בציונות הדתית, על כך שאנשים דתיים רבים מוצאים הרבה מן המשותף עם חבריהם לעבודה יותר מאשר לחברם שנשאר ליד הסטנדר. אבל אם לומר את האמת החלוקה הזו די דיכוטומית ודי פשטנית.

הציונות הדתית מפוצלת, אך הפיצול אינו עובר כקו ישר בנקודה זהה. בהרבה דברים שאנשים שנתפסים בהם ליברליים הם שמרניים יותר, בדברים אחרים שנראה שהם שמרנים הם ליברליים, רבים מקפידים במקומות מסויימים ומשחררים יותר באחרים.

הצד הלאומי והחיבור לארץ ישראל כתפיסה- דתית – ביטחונית מחברת רבים מהם, יותר מאשר יחס לנשים ושירות נשים, פסילת להט"בים או יחס לחילונים באופן כללי.

השורש נובע מאותו מקור

רובם ככולם רואים בציונות אתחלתא דגאולה בדרך זו או אחרת, ובפרשנות כזו או אחרת. האחד חושב שזה בהסתכלות הכללית על העם החוזר לארצו כמימוש נבואות התנ"ך, האחר בעליה להר הבית, השלישי ב-'ישיבות נקים בעיר ובכפר', והרביעי בכך שהוא דווקא לא צם בט' באב, כי אי אפשר להתאבל על עיר חרבה שעה שמעולם היא לא שגשגה כל כך.

כולם צמחו באותו בית מדרש, הלכו והתפצלו, אך בחלק האחורי של הקורטקס נשאר להם אותו חזון. השמאל הקשה אוהב לכנות אותו משיחי- כמשהו מיסטי ולא רציונלי וכמשהו שפוגע בפרגמטיזם של החיים המודרניים. אך זה הדלק המניע את הספינה הזאת שנקראת הציונות הדתית. אלו שמוסיפים מימד דתי לציונות שלהם, לשיבה ארצה אחרי אלפיים שנות גלות.

האחד ברצון שלו ליישב הכל עם ההלכה ולכן דוחס את המציאות המורכבת לשולחן ערוך, השני מנסה בדיוק אותו דבר ולכן משחרר את הפסקים שנראים לו לא רלוונטיים לחיים המודרניים. הם כולם חלק מאותו בית מדרש, הגם שהמחלוקות ביניהם עזות ונראה להם שכבר אין לשני הצדדים מקום באותו שולחן.

לא מתנתקים מהבייס

עכשיו נעזוב את ההגות, ונחזור לפרקטיקה הפוליטית. דבר אגב, שהציונות הדתית מתקשה פעמים רבות לעשות..

אם יש משהו שנתניהו תמיד ידע לעשות לאורך שנותיו, הוא לא לעצבן את הבייס על חשבון ציבור מבחוץ. אם בנט יכרות גט כרתות עם סמוטריץ', זה יהיה זעזוע פנים בקרב הציונות הדתית, לא משנה כמה מתן כהנא ינפנף בציציותיו (ויש לו, וגם יש לו משנה סדורה ומעניינת לגבי ההלכה ושילוב הדת והמדינה שלפעמים מאגפת את סמוטריץ' מימין).

לא נשכח גם שכל הדתיים במפלגות האחרות, בליכוד ובכחול לבן ובמי יודע אלו עוד מפלגות יקומו, יתהדרו שהם אלו ההולכים בתלם.

אם בנט ישחרר את סמוטריץ', הוא בעצם יגיד שהוא חוזר למה שהיה במועד א'. היריב הקשה ביותר שלו יהיה סמוטריץ' שתחת כל עץ רענן יזכיר איך בנט זרק את הציונות הדתית ובעצם הוא זה המייצג את זו המקורית (היתכן שיחבור לרב רפי פרץ? עוד שאלה).

נכון, סמוטריץ' יהיה עקב אכילס בפניה לציבור ליברלי יותר, לציבור כללי רחב שרוצה להתחבר לאמביציה שמייצר בנט מימין. בליכוד, בכחול לבן וביש עתיד – יעשו קמפיינים ישירים ועקיפים להזכיר אמירות הומופוביות שלו, וכאלו עם סממן גזעני.

מה שבימינה יצטרכו לעשות זה להדגיש את פועלו כשר תחבורה, וכפרלמנטר מוכשר, להבליט את שאר חברי הרשימה ובהחלט לקשט אותה בגורמים הטרוגניים יותר.

סמוטריץ' מצדו יתכן ויצטרך לדעת להרכין את הראש ולא לקפוץ עם דעותיו בכל נושא ועניין, וכפי שנהוג בקמפיין – להתיישר עם המסרים של מנהלי הקמפיין. מאידך הוא גשר ישיר לרבים בציבור החרדי, וכאלו שבאים מהכיוון המסורתי.

הוא יצטרך להדגיש חברים אחרים ברשימת האיחוד הלאומי כאופיר סופר, ואולי להקפיץ כשריון את יוסי כהן, חילוני, אשקלוני, שנבחר באיחוד הלאומי – במקום לחפש שריונים דומים במקומות אחרים.

החיים עם סמוטריץ' ברשימת ימינה יהיו קשים, החיים בלעדיו יהיו קשים עוד יותר.