יש דברים שאדם זוכר בבהירות רבה והם עומדים לנגד עיניו, ויש דברים שהוא לא זוכר. הוא שכח מהם, הם נמצאים אצלו רק בתת ההכרה. אדם הזוכר דברים ששכח, הוא מעלה אותם מתת ההכרה למקום ההכרה עצמה. זהו זכרון אצל בני אדם.

מהו זכרון אצל הקדוש ברוך הוא, שאצלו אין שכחה כמו שנאמר 'אין שכחה מתחת כסא כבודך'?

בפסוק הראשון בזכרונות, "ויזכור אלוהים את נח ואת החיה אשר איתו בתיבה", הרמב"ן מסביר שעד עתה שלטה מידת הדין של גזרת המבול והשחתת העולם, ועכשיו השליט הקדוש ברוך הוא את מידת החסד והרחמים כדי להמשיך את קיום הבריאה.

וכן הפסוק השני בזכרונות, "וישמע אלוהים את נאקתם ויזכור את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב". כתב הרמב"ן שבהתחלה ה' יתברך הסתיר את פניו מבני ישראל במצרים, וכשהתגברו הצרות ובני ישראל פנו בתפילתם אל הקב"ה, הוא פנה אליהם והפעיל את ברית האבות ואת הבטחתו לגאלם.

זכרון אצל ה' יתברך הוא שינוי ההנהגה. בראש השנה, יום הדין, אנחנו מזכירים פסוקים של זכרון כדי שהקדוש ברוך הוא יהפוך את הנהגתו ממידת הדין למידת הרחמים.

הפיכת מידת הדין למידת הרחמים

בספר שפתי חיים נכתב שזכירת ה' תלויה בכמה אנחנו זוכרים את ה'. כשאנחנו אומרים, חלילה, שאין ה' בקרבנו, ה' מסתיר פניו מאיתנו, מסיח את דעתו מאיתנו, ואי זכירתו של ה' הוא צמצום השפעתו. כאשר אנחנו זוכרים את ה' ואנחנו יודעים שהכל מושגח ממנו, אנחנו זוכים להשגחה מיוחדת ומרוממת.

כשאנחנו אומרים בראש השנה את פסוקי הזכרונות באמירה פנימית ואמיתית ומתוך כך אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא עלינו, ויודעים שהכל נעשה בהשגחתו הפרטית, אנחנו מהפכים את מידת הדין למידת הרחמים ומושכים שפע רב עלינו ועל כל ישראל.

נקודה נוספת לסיום: האר"י הקדוש אומר שבכיה שבאה לאדם מאליה במהלך תפילה בראש השנה היא סימן לכך שבאותו הזמן דנים אותו בשמים. נראה גם שהבכיה של האדם מראה שנפשו מחוברת לה' יתברך.