1. אז קודם כל אנחנו ממש לא מהאו"ם. בתרבות של אומות העולם מעודדים תרבות להט"בית. אצלנו היהודים, לא אצלנו בעולם קטן, אלא אצלנו היהודים, אלה שאוחזים בתורת משה שהעביר אותה לנביאים, ושהחשמונאים נלחמו למענה, ורבי עקיבא – בתורה הזו שהיא חלק בלתי נפרד ממהותנו – אנחנו סוחבים איתנו בפקלאות משפט שלחלקנו אפילו מותר להתבאס שהוא נכתב, אבל הוא לא מתכוון להימחק.

כתוב בתורה של היהודים שלא רק שאסור לקיים יחסים בין גברים, אלא שזה גם מסומן כמעשה אנטי מוסרי (תועבה כלשון המקרא). לא אני כתבתי. גם בקרב חלק מאנשי התורה לא אוהבים לספר שזו קביעה מוסרית שהתורה קבעה, אלא אוהבים לומר שזה איסור כזה טכני כמו שלא אוכלים בשר וחלב למרות שזה אולי טעים ולכן אם בן אדם ממש לא שולט על מעשיו אפשר למצוא כל מיני פתרונות. אבל מה נעשה שממש כמו שהתורה כתבה שאסור לעשוק יתומים ואלמנות ואסור לתחמן ולייצר שחיתות שלטונית, היא כתבה באופן ממש פשוט שלקיים יחסים בין גברים זה מעשה לא מוסרי.

עכשיו, מה הכי מסבך את זה? שזה נמצא בקטגוריות העבירות הכי קשות של מה שמכונה 'יהרג ואל יעבור' – איסורי עריות… אז כאמור אנחנו לא מהאו"ם. אז האם אחרי מה שהתורה כתבה יש בכלל מה לדבר על תופעת הלהט"ביות שפושה בדורנו? בטח! יש הרבה מאוד מה לדבר מהנקודה הזו והלאה. אחרי שמבינים שאנחנו חתומים על האמירה המוסרית הזאת, עכשיו צריך לחשוב וללמוד ולבדוק היטב כיצד עוזרים ללא מעט אנשים שיש להם נטיות מיניות הפוכות וסובלים מכך סבל רב. הם צריכים לבדוק היטב אם נכון להם לעשות טיפול שיבדוק מה מקור התופעה או שאולי הם צריכים להרפות ולחפש דרך אחרת להתגבר על כך. שווה לבדוק האם זו תופעה גנטית או שלפחות חלקה מושפע ממבנה חברתי והשפעות פסיכולוגיות. חשוב לבדוק מה נכון לנסות וגם סופר חשוב לבדוק מה לא נכון לנסות.

תרבות מיובאת של הגויים

אבל לפני שניגשים לממצאים ולתשובות – שני הצדדים צריכים להיות מספיק הגונים כדי לספר עם איזו אג'נדה הם נכנסים למגרש "המחקר". ואז מגלים באופן לא מאוד מפתיע שיש התאמה מעניינת: איכשהו מתגלה שמי שאוחז ידו בהנחת היסוד של הקביעה המוסרית של התורה המבחינה בין טוב לרע – מגיע למגרש הממצאים עם הרבה יותר הצלחות בשינוי. ומאידך – לא משנה כמה ראיונות נפרסם בעולם קטן של אנשים שמספרים על עצמם שהקימו משפחה, האנשים שהחליטו שמה שכתוב בתורה הוא איזה משפט ארכאי ובטח לא קביעה מוסרית, ימשיכו לבטל כל דבר שלא מתאים עם תפיסת עולמם. זה בסדר, אבל בואו נהיה הגונים משני הצדדים לומר מאיזו נקודת מוצא אנחנו מגיעים.

אז מי צודק? האם דניאל זמיר שמספר שהיה שם לא טוב ושחושב שחלק גדול מחבריו פגשו משיכה מינית לנשים ושמדובר בפסיכולוגיה ושהיום הוא מבין מהחוויה שעבר כמה הקב"ה צדק, ושאין באגף ההוא כלום מלבד מניפולציה נפשית וגופנית שממירה את כל הטבע שלך ומטרללת את כל האנושות כולה? או שמא התרבות המיובאת של הגויים צודקת – זו שלא רק לא קשורה למקורותינו אלא שגם אנחנו רואים בעינינו כיצד היא מכלה את אירופה. תרבות שמאמינה שאין דבר כזה לשפוט טוב או רע. וש"מי אנחנו שנגיד שמשפחה של גבר וגבר היא טובה פחות מגבר ואישה?" ונכון מאוד אגב – באמת מי אנחנו שנגיד מה יותר טוב? לא עולם קטן מוסמך לכך, לא יוסף ולא דניאל ואפילו לא היהודים. אבל התורה, הנביאים וחז"ל – הם דווקא כן מוסמכים להגיד מה טוב ומה רע. דבר ה' מוסמך גם מוסמך.

לא יודע אם אנחנו אובססיביים

2. ראיתי כמה תגובות שזועקות על אובססיביות של עולם קטן בטיפול בסוגיית התרבות הלה"טבית. לא יודע אם אנחנו אובססיביים. אבל בא נאמר שאחרי שנים ארוכות שבהן בכל עיתון סוף שבוע יש כתבה שמעודדת להטביות, בכל אתר אינטרנט יש לכך מדור מיוחד, בכל ליהוק לתוכנית ריאליטי חייבים זוג גברים וזוג נשים, ואחרי שיש כל כך הרבה הצעות חוק לא נתפסות, וכל כך הרבה מצעדי גאווה, ואחרי שבשום אופן לא שומעים בשום מקום מי שיעז לצייץ אחרי המקהלה הזאת. ובטח שלא לתת במה לכתבות עם אנשים שהשתנו והקימו משפחה – בואו נאמר שאחרי האובססיביות הזאת – אכן המוטיבציה שלנו להביא קולות אחרים – גדלה.

3. האם המקום של כתבה כזאת בבית הכנסת? התשובה היא שאנחנו באמת לא יודעים. חשבנו אחרי הרבה מאוד זהירות שכן. בעיקר כי אין כרגע מקום אחר שאפשר לפרסם כתבה כזאת. בגלל שלא היינו בטוחים התייעצנו עם דעת תורה, ואחרי שהרב שמואל אליהו חיזק אותנו, זה יצא בבית הכנסת.

לא תיכנס תגובה שמעודדת איסור תורה

4. האם אנחנו מוכנים לשים בעולם קטן תגובות נגד הכתבה הזאת ונגד טיפולים פסיכולוגיים? בטח. עשינו את זה ועוד נעשה. ויש אבל. אבל לעיתון בית כנסת אכן תיכנס תגובה שנוודא שהיא בשום אופן לא מעודדת גם לא בעקיפין איסור תורה. תגובה שחתומה על הקביעה המוסרית של מה שקיבלנו מסיני, תיכנס בשמחה.

5. האם ילדים צריכים להיות חשופים לכתבות כאלה? להערכתנו הדלה, בני אדם – גדולים וקטנים – קוראים רק כתבות שמעניינות אותם. אם ילד דתי יראה את הכותרת הזאת והיא תעניין אותו, זה אומר שכנראה שכשהוא רואה עוד כתבות בנושאים האלה במדיות אחרות הוא כבר קורא גם אותן. במקרה כזה, אני הקטן חושב שאשמח שהילדים שלי יקראו לפחות כתבה אחת שתציג את תפיסת העולם ואת המציאות שדניאל זמיר סיפר. לפחות אחת אל מול השטף שכנראה כבר הספיק לעצב את תפיסת עולמו בכל הקשור ללהט"ביות.

6. זו אולי ההערה הכי חשובה: מצהירים בזאת על אהבה גדולה ועמוקה לכל אחד ואחת שמתמודדים עם נטיות הפוכות. אנחנו בשום אופן לא מעזים לשפוט אף אחד. המחלוקת היא מחלוקת תרבותית וערכית ולעולם לא אישית. אנחנו כן מאמינים ומתפללים בשבילם ובשביל עם ישראל שימצאו בתוכם כוחות למרות כל השטף לחפש דרך להקים משפחות לרצון ה'. גם מי שחולק עלינו מכל וכל – אחינו אתה. עצמנו ובשרנו. ללא תנאי וללא גבול.

יוסף רוסו הוא העורך הראשי של העלון 'עולם קטן'