המתווה, האיום והתמונה: מאחורי המרד החרדי

עוד לפני שידענו מזה מסיכות, מדחום היה יוצא אם בכלל מהמגירה רק בשלהי החורף והרצת מספרי טלפונים למוכרי ביצים הפכה לבשיגרה, כבר לפני חמישה חודשים אם אני צריכה לשים את האצבע על לוח השנה, פרצה המהומה הראשונה. זה קרה על רקע נתונים על התפשטות נגיף הקורונה בריכוזים חרדיים, אשת התקשורת והמגישה רינה מצליח עוררה סערה לאחר שהכלילה את הציבור החרדי ואמרה כי מדובר בכאלו שאינם מקבלים עליהם את צווי המדינה.

זו הייתה יריית הפתיחה להסתה נגדם, מאז הרחוב החרדי רותח, כאוס כללי שורר סביב תקנות וחוקי הקורונה ובחצי שנה האחרונה הממסד החרדי מצוי במשבר הולך ומחריף, השבוע הוא הגיע אל אחת מנקודות השיא. מצד אחד המספרים נוסקים, הערים האדומות מהבהבות וגמזו דורש סגר, מצד שני, הציבור לא מוכן, שליחיו לא עומדים בפרץ והאש מתלהטת. איך יוצאים מהפלונטר? ארבע הנחות יסוד גובשו כדי להרגיע את המצב.

למרוד: החרדים מאיימים לשבור את הכלים

"תראי את הפירמידה", מצייר לי ביום שני מלשכתו בכנסת אחד מחברי הכנסת מדגל התורה כשהוא משחזר את יום האתמול. "למטה נמצאים התושבים (המצביעים במקרה שלו, ע"ג) שדוחפים עם הידיים כלפי למעלה את ראש העיר שלהם- ראשי הערים יודעים שאם הם ישתפו פעולה עם הסגר הם יחטפו על הראש, והציבור יפסיק להאמין גם להם. הם נילחצים לכיוון הח"כים החרדים שמרימים את הראש לעבר ראש הממשלה נתניהו, לצד הפרוייקטורים רוני גמזו ורוני נומה. זו תמונת המצב ביום ראשון.

המטרה: לחץ לחץ לחץ, אז עוד קצת לחץ, בהמשך להגביר את הלחץ וככה להסיר את הסגר. לטובת העניין, ראשי הערים החרדיות מתאחדים, מגייסים את אנשי התקשורת והח"כים החרדים, שחלקם יודו ובצדק בשיחות סגורות שהגבול עבר, אבל לא יכולים לצאת נגד האנשים שלהם ובמכתב עליו חתומים ראש עיריית בני ברק אברהם רובינשטיין, ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין, ראש עיריית אלעד ישראל פרוש, וראש מועצת עמנואל אליהו גפני, נכתב לרה"מ, בין השאר: "הציבור החרדי כל כולו לא ישכח את העוול שנעשה לו. לא נשכח מי האיש שחתם בידו, פעם אחר פעם, על הפיכתנו למפיצי מחלות ואויבי העם". האיום ברור – אם יוטל סגר על היישובים שלהם – הם יפסיקו לשתף פעולה עם הממשלה, לא יקשיבו למשטרה ויפתחו במרד בכל הנוגע בטיפול בנגיף הקורונה.

חוזרים יום קודם, לאחר צאת השבת התקשר ח"כ יעקב אשר, לאשר חיון ראש המטה של רה"מ, והציג לו רעיון – במקום סגר מוחלט, עוצר לילי וסגירת מוסדות החינוך "יש על מה דבר, תבדוק את זה", נותן חיון אור ירוק. אבל גמזו סירב לשמוע, בדקו במשרד הבריאות והבכירים נענו. לדבריו,"ההצעה שמונחת זה ראש בקיר" והוא ביקש "להחליף מגבלות טיפשיות במגבלות חכמות". ב-3 לפנות בוקר התקבל המתווה המסודר.

למחרת מתכנסת וועדת חוקה של הכנסת בראשות אשר, שמארחת את רוני גמזו והצדדים נקלעים לוויכוחים סוערים. זה הגיע לרמות נוראיות, "אני לא עומד בזה", טען שרוליק פרוש וסיפר שהוא הולך לבית כנסת ומקבל יריקות. הלחץ שמגיע מלמטה עובד עליהם. בהפסקה מקבל אשר טלפון מראש הממשלה והשניים משוחחים במשך 20 דקות כדי להבין את הקונספט. אשר הסביר את הרציונל: 'אם אתה הולך על סגר בכל המדינה זה יעזור, אבל אם אתה הולך על סגר על כמה ערים בודדות אתה לא תקבל משהו אמתי- תהיה אנרכיה, עימותים, שמח', הוא הזהיר ואמר שצריך לעשות את זה בשיתוף פעולה עם ראשי הערים.

לשכנע: רוני גמזו מקבל את הדין

מצד אחד, רוני גמזו קיבל על עצמו את התפקיד להיות השומר בשער, מצד שני הוא רוצה שלא יעקפו אותו דרך הפירצות בגדר. את זה הוא נאלץ ללמוד בדרך הקשה, לקחו אדם, נתנו לו תפקיד וכל אחד משרי הממשלה משפד אותו, הוא מצידו לא חס מטעויות ואין בור שלא נכנס אליו בדרך. אחרי שחטף אש צולבת, ספג את כל הצעקות גמזו מבין שיש צדק. 'אם הגענו למצב שהציבור לא מוכן לשתף פעולה חייבים לעשות חשיבה מחדש', הוא אומר בישיבת הקורונה.

ביום שני הופצה תמונתו לצד הרב קנייבסקי, מבירור עם מקורבי בית הרב מדובר בתמונה ישנה ותו לא, בימים אלו הם משתדלים שלא להכניס כל כך אנשים לביקור ממושך. עם זאת, הוא צפוי להגיע אל עיר התורה והחסידות כבר בימים הקרובים. בכיר אנשי התקשורת החרדית: "ברגע שהוא התנצל אפשר היה להתחיל לדבר, היה צריך לדעת שסגרו את הפינה".

לדאוג: דרעי וליצמן לא יטרפדו את הפשרה

על רקע המתקפה ולקראת התכנסות ועדת השרים שאמורה לאשר את הגבלת 40 הערים, בהן 9 ערים ושכונות חרדיות, נתניהו מזמן את ראשי הסיעות החרדיות שר השיכון והבינוי יעקב ליצמן ושר הפנים אריה דרעי, ונדרש על ידי החרדים לבחון חלופות לסגר על ערים אדומות כדי להתמודד עם רמת התחלואה הגבוהה. במהלכה מוסכם המתווה.  בעוד ליצמן לא חבר בועדת ההגבלות, אנשי נתניהו דואגים שגם אם דרעי הצביע נגד, זה בידיעה ברורה שהפשרה תעבור איתו ובלעדיו. המתווה מאושר, האנדרלמוסיה נבלמה.

מה ליצמן ודרעי למדו מהסיפור? ברמה הפוליטית, מינוי פרויקטור קורונה למגזר החרדי הוא קריטי לניהול נכון של האירוע, אבל לא דרעי, לא ליצמן ולא גפני ואף אחד מחברי הכנסת של ש"ס או יהדות התורה לקח את זה על עצמו. כל אחד מהם אחראי לכך שבחר לגלגל מעליו את האחריות לציבור שלו, לא הסכים להיות פרויקטור הקורונה ומצא על מי להפיל את האשמה. לליצמן חשוב בעיקר שבגור יוכלו להתפלל בראש השנה, ודרעי שכן מסתכל על תמונה יותר רחבה רצה סגר כללי, התנגד לסגרים הליליים בעיקר בעקבות אמירת הסליחות של הספרדים אליהם מצטרפים גם האשכנזים החל ממוצאי שבת.

משמע, הלחץ האלקטורלי גבר על הרצון להילחם בנגיף. הפוליטיקאים החרדים לקחו את הסיכון שבעקבות הסירוב שלהם לסגר, המגזר החרדי יקבל מכה יותר חזקה והם יואשמו בסגר כללי וההסתה התקשורתית נגדם תתגבר: הממשלה מתעלמת מהנתונים האלו כי לא נוח לה לעשות סגר על אוכלוסייה ספציפית וחזקה פוליטית. איך אמר אחד היועצים? ההסתה תמשיך איתנו ובלעדינו, אז שיכתבו מה שהם רוצים.

להתפלל: חובת ההוכחה עליכם

כמו בניסוי ותעייה, אומרים גמזו ונתניהו לחרדים: קיבלתם מה שאתם רוצים, עכשיו בוא נראה אתכם מורידים את התחלואה. תן לראשי הערים מבחן, מי שלא יעמוד בזה תגביל עליו יותר, אבל אל תסגור את העיר עם מחסומים, במקום זה נלך למגבלות נקודתיות, כירורגיות, בהתאמה לראשי ערים ספציפיות. הלחץ מלמטה היה כאמור חזק מאד, ראשי הערים ברובם הרגישו שניצחו והגיעו להישג.

עכשיו זה תלוי- אם הסגר יהיה קשיח ויעצבן את האנשים, אז עוד יומיים נראה את הזעקה שוב עולה, אבל אם הסגר יהיה דרדלה, אם השוטרים יעמדו בכניסות וביציאות ויחפפו זה יעבור בשקט, אבל אם ישאלו כל אדם שהולך לערבית, סליחות או למקווה לפשר מעשיו ויתנו לו קנס הבלאגן יחזור. להוריד את מספר החולים? זה כבר למאבק אחר, מה שהיה כאן השבוע לא היה קשור לקורונה.