לפני 6 שנים, לקראת סוף מבצע "צוק איתן", גוייסנו למילואים במסגרת צו 8 ביום שישי, מוקדם בבוקר. המטרה לא היתה כניסה לעזה אלא החלפת מילואימניקים שהחליפו סדירים במעטפת.

היה זה אותו יום שישי שבו נחטף הדר גולדין הי"ד, ולא היה ברור עדיין לאן יתפתח המצב. עשינו איפוס נשקים ומטווחים בסיסיים בבסיס בדרום, וחזרנו  לבסיס לקראת שבת. הודיעו לנו שיהיה המשך אימון ירי מתקדם בשבת עצמה. החל ויכוח בין החבר'ה, גם זעזוע מכך שמתאמנים בירי בשבת, חילול שבת מוחלט. מצד שני, אולי זה פיקוח נפש, צורך מבצעי. הרמתי טלפון לגרז"ן כמה דקות לפני כניסת השבת. אצלו גם הזמן הזה היה תמיד רגוע, נינוח, הרי היה לו תמיד זמן לכולם. פרשתי את הבעיה, לא אכנס לפרטי השאלה, אבל זה הלך בערך כך.

אני: אנחנו מיועדים להחליף מילואימניקים ביום ראשון, הם אמנם היו תקופה ארוכה, אבל מה יקרה אם נעשה מטווחים ביום ראשון ונחליף אותם ביום שני? האם בשביל זה מותר לחלל שבת? ומה עם התקדים? וכו'.

הגרז"ן: אולי המילואימניקים הנוכחיים כבר עייפים ושחוקים. אולי זה פיקוח נפש.

אני: הם לא בלוחמה עצמה, זה סך הכל שמירות וסיורים.

הגרז"ן: מדוע המפקדים רוצים שתהיה החלפה כבר ביום ראשון? אולי הם מזהים איזו עייפות בגדוד הנוכחי. הרי גולדין נחטף הבוקר, עוד לא ברור מה היה שם, אבל מי יודע? אולי היתה איזו עייפות קלה? אפילו חסרון קל בעירנות יכול להיות ספק פיקוח נפש. אם המפקדים מעריכים שזה הכרחי, אין מה לעשות, צריך להתאמן, גם בשבת.

אני: אני חושש שזה נובע מזלזול של המפקדים בערכה של השבת, כך שמעתי מהרב הצבאי הפיקודי, הוא נלחם איתם על כך במהלך השבוע, זו לא החלטה של הרגע האחרון.

הגרז"ן: החשבון הזה הוא חשוב וחייבים לעשות אותו, אבל את החשבון הזה צריך לעשות אחרי המלחמה. כעת אין לך אלא מה שאומרים אנשי המקצוע שבשטח, והם המפקדים, אין דרך אחת.

(צילום: יוטיוב / ישיבת הר עציון)

היה נדיר שהוא הגיע למסקנה מחמירה

34 שנים, מאז בחרותי, שאלתי אותו שאלות הלכתיות, פרשתי בפניו חידושי תורה בכתב ובע"פ לביקורתו, התייעצתי איתו בהחלטות חיים שונות, קיבלתי ממנו עצות חיים שבמבט ראשון נראו לי תמוהות, שהבנתי אותן רק בדיעבד. לפעמים נראו לי הדברים כ"מופת", הבנה כה עמוקה בכל תהליך שהוא. בשאלות ההלכתיות היה נדיר שהוא הגיע למסקנה מחמירה. הרי תפקיד הפוסק הוא למצוא את הפתרונות בתוך המסגרת ההלכתית, והוא היה האיש עם הכתפיים הרחבות ביותר לכך. לא אפרט כאן, כי יש לי מאות ואלפי דוגמאות כאלה. ואני רק אחד מני שואלים רבים מאד.

הוא ליווה הלכתית את פעילות "המקום" בת"א מיסודו, במשך כ-12 שנה. בתחילת דרכנו הוא הזהיר אותי מכל סגנון של הטפה, של בקורת ושיפוטיות, הוא סיפר סיפורים על ה'חפץ חיים', על אהבת הבריות, על העין הטובה ועל הדרך להאהיב תורה.  ברוחב דעתו וידיעתו הוא פתר קשיים הלכתיים לא מצויים.

תעיין שם, אני לא כל כך זוכר

היה זוג שמצאו זה את זו אחרי שנות רווקות ארוכות, ואז התברר שהם לא יכולים להנשא, הלכתית. ניגשתי אליו בשעת ערב, הוא היה עסוק, שאלתי את השאלה. ואז הוא אמר: לשאלה כזו צריך לבוא בבוקר, לחפש, לעיין בספרים. הגעתי בבוקר, הגשתי לו ספרים, והוא חיפש, עיין, דימה מילתא למילתא, חילק, חיפש בר סמכא לקולא. היו ספרים בודדים שהיה בהם רמז לכיוון של היתר, אבל זה היה קלוש מאד. הוא לא רצה להסתמך על ספר של פוסק לא ידוע. אחרי כשעה הוא הרים ידיים. אבל הוא לא אמר: אסור. הוא אמר – תשאל את הרב עובדיה יוסף. [אגב, בסוף נמצא ההיתר].

פעם שאלתי אותו שאלה, הוא הביא ראיה מגמרא מסוימת. אמרתי: אבל אולי אפשר להבין את הגמרא הזאת אחרת. הוא השיב: אדרבה, תראה, תעיין שם, אני לא כל כך זוכר. זה היה לפני שנים רבות,  והדבר נשכח ממני.  לא ביצעתי את משימת העיון, אבל רשמתי אותה.  בשנה האחרונה אני עורך ספר פסקי הלכה שלו, תשובות לשאלות שהבאתי בפניו בשני העשורים האחרונים. הגעתי לתשובה הזאת, פתחתי את הגמרא ההיא, והיה מפורש שם לגמרי כדבריו. לא היה מקום לשום ויכוח, פשוט לא זכרתי את הגמרא הזאת. הבנתי שההצעה שלו  שאעיין בגמרא, מוסווית בשכחה שלו, כביכול, הייתה רק כדי לא להביך אותי.

איך לא הכירו בו כגדול הפוסקים?

בחורי הישיבות הכירו אותו משיעוריו הרבים בכל מקום. הרבנים, הדיינים, הרופאים, המדענים, כל מי שהיו לו בירורים הלכתיים – הכיר אותו. אבל מדוע רבים בעולם התורה הרחב לא הכירו אותו, לא ידעו שהוא גדול הפוסקים?

יש לכך כמה תשובות, ואת "חטאיו" אזכיר היום: א. הוא הסכים לבוא ללמד בכל בית מדרש שאליו הוא הוזמן, בכל מקום שבו היה יכול להרביץ תורה ולהאהיבה. עסקנים מפלגתיים לא תמיד אהבו את זה, "הורידו לו את הדירוג"…. דברים כאלה לא העסיקו אותו, כמובן.

ב. כדרכו של חמיו רבי שלמה זלמן אויערבך ותלמידיו הגדולים, הוא התרחק מפוליטיקה.

ג. הוא לא היה משיב ב"כן", "לא", "מותר". להלן כמה מסגנונות תשובותיו: 1. מה אתה חושב? מה דעתך? 2.הרי יש על זה תשובה מפורשת בשו"ת רבי עקיבא איגר בסימן כך וכך! או – הדברים מפורשים ב'קצות'! 3. אדרבה, תעיין בזה, תחשוב, האם יש ראיה לזה מאיזה מקום בש"ס? מה משמע במשנה ברורה?

תשאל את הרב גולדברג

כידוע, הרב קוק שלח להם סרטיפיקטים לעליה לארץ. אחרי מסע ארוך הם הגיעו לירושלים  כיומיים לפני פטירת הרב קוק. היה זה בראש חודש אלול, בדיוק 85 שנים לפני פטירתו של הגרז"ן.  (קשה לדלג על מחשבת -עלה ירושלימה… עלה השמימה…). על הקשר ההלכתי של הגרש"ז אויערבך וגדולי תלמידיו לרב קוק – יש הרבה מה להאריך בהזדמנות אחרת,  עולמו ההלכתי והלמדני של הרב קוק ידוע פחות. לא מקרה הוא שהזכרון הראשון של הגרז"ן מירושלים הוא ההלווייה הענקית של הרב קוק בג' אלול. כילד בן 4 וחצי הוא זכר איך אמו מניפה אותו על כתפיה כדי שיראה את  ההמון הרב שהתאסף לכבוד התורה .

זמן קצר לפני עלייתם לארץ הם פגשו בריגה את הרוגוצ'ובר. לפני כמה שנים שאלתי אותו על ברכת "שחלק מחוכמתו ליראיו" אם נוהגת היום. בתוך תשובתו הוא אמר שוודאי נוהגת עקרונית, אבל מעשית – 'על מי אפשר לברך היום? מה, יש לנו רוגוצ'ובר?'

אני חושש שמסורת הפסיקה  הזאת, שהיתה המרכז, ה'מיינסטרים' של ההלכה תמיד,  הולכת ואובדת, ולא ברור איך תמשך אחריו. הרבנית האלמנה, בתו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שראתה את המסורת הגדולה בבית אביה, וליוותה אותה בבית בעלה, שאלה השבוע: את מי ישאלו עכשיו?  מי שנכנס לבית השבעה השבוע חווה חוויה נדירה. מגוון המנחמים, ריבוי הדיינים והרבנים, ושפע הסיפורים של בני המשפחה, כמספרים וכמקשיבים, שכנע אותי שהמסר המאחד שלו עבר, ובע"ה יביאו אותו לקהל רחב. זאת נחמתי.

פעם שאלתי את הגאון המופלא רבי שלמה פישר שאלה הלכתית. הוא אמר לי: שאלה כזאת שואלים אותי? – אז את מי שואלים? השבתי. – את ר' זלמן נחמיה גולדברג, הוא הפוסק היום, הוא המשיב לאלפים בכל יום.

==

מאיר דורפמן מחבר שו"ת הגרז"ן [בכת"י], מרצה ב"המקום" ת"א