"גפני מתאושש, לא בסכנת חיים": היועץ מזים את השמועות

- גם חרדים פונים לרופאים הכופרים כשהם צריכים עזרה רפואית.

חייבים לזכור בכל עת, שלפני כ-100 שנה באו הציונים הכופרים עם חשק להקים להם מדינה בה יוכלו לחיות בצותא במדינה עברית, עם דגל ולאום בלי שמירת עול התורה והמצוות כלל וכלל, לצורך כך לא היה משנה להם היכן בדיוק תוקם אותה מדינה של שמד, ואף חשקו להם את ערבות אפריקה כאשר אוגנדה היתה רעיון שנשקל ברצינות, וכך נכונים הדברים להיות מבחינתם, רוצים קצת שקט, איש תחת גפנו ותחת תאנתו ומה זה משנה איפה השקט יהיה? וכי למה להסתבך בפלונטר של מזרח תיכון רווי שנאה וחומר נפץ? הרי אין להם שום הבטחה לשקט במקום הזה? אנו לעומת זאת, יש לנו הבטחה מפורשת בתורה, 'אם בחוקותי תלכו ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבור בארצכם וישבתם בארץ לבטח ושכבתם ואין מחריד', ודברים אלו כבר היו לעולמים, שכאשר עמד סנחריב עם 180 אלף ראשי גייסות והצר על ירושלים, כאשר בתוככי העיר הנצורה ישב חזקיהו המלך, שעליו מספרים חזל ש'בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו בקיאין בהלכות טהרה'. נטל חזקיהו את ספר התורה ואמר: קיים זה מה שכתוב בזה, והלך לישון רגוע, ובבוקר מצאו את כל צבאו של סנחריב מוטלין מתים פגרים במגפה שהגיפם השית מבלי שנצטרך לחגור כלי מלחמה כלל. אז מי צריך צבא? מי צריך הגנה? מי צריך שמירה? מי צריך כנסת הכופרים? מי צריך נציגים חרדים הכופרים בתורת השם? מי צריך אותם כלל וכלל??? הם פשוט ז-ב-ל ועליהם ומניגיהם נאמר וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות ... וגו'. בגמ' נפסק, כי תלמידי חכמים אינם צריכים לשלם ארנונה וכל המיסים של תחזוקת ושמירת העיר, כי את חלקם הם תורמים עי לימוד התורה ושמירתה. לצערינו הרב, נשתנו התוכניות והציונים הרשעים הכופרים פלשו לארץ שאיננה שייכת להם, והתבצרו בה, ועושים את כל מה שהתורה הבטיחה שיגרום פורענויות ומקיימים בעצמם 'כאשר יורדים, יורדים עד לתהום' ממש, ובחוצפה ישראלית הם עוד באים אלינו בתלונות על אי שירות בצבא ועל בקשת תקציב לישיבות והנחה לארנונה ורוצים לכפות עלינו ליבה כו', דהיינו כפירה בקבה רחל, במקום לעטוף אותנו ולרפדנו במשי על השירות האמיתי שאנו תורמים עבורם. הוי אומר: על פיסת ארץ קטנה זו ישנם 2 קבוצות. יש 'ארץ ישראל' ויש 'מדינת ישראל' דהיינו מדינת איזראל, והם מנוגדים זה מזו כרחוק מזרח ממערב והם דבר והיפוכו, מה שהובטח לזה נרמס עי זה. וצריך לזכור מי השפחה ומי הגבירה? מי העבד ומי האדון? מסופר על הבריסקער רב זצוקל שהשתדך עם מחותן נכבד ונדוניה גדולה בצידה, בנו החתן היה 'בעננים', הרב רצה קצת לצנן אותו ושאל: מה אתה ככ מרוצה מעצמך? הרי הכל בגללי? ענה החתן: אם בגללך היה צריך להיות הרבה יותר מזה. ענה הרב: אתה צודק, אבל מה לעשות שאתה מעורב בתוך הענין? אף לעניינו כנל: מאז חורבן הבית לא היה תקופה כזאת ותקומה נפלאה כבזמנינו, מליון יהודים שומרי תורה ומצוות רק בארץ הקודש וכמספר הזה גם בפזורות הגולה, יהודים המקפידים על קלה כבחמורה, ומפזרים ממון רב לצדקה, ולהידור מצוות, ואין סיבה שלא יקויים בנו לעת כזאת הבטחות התורה בפרשת בחוקותי ובשאר חלקי התורה והנביאים, אבל מה לעשות ו'הם' [הכופרים] גם מעורבים בענין? ולמרות שעדיין הם הרוב, מתחשב בנו הקבה כהבטחת חזל 'מרובה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות', ומכח זה אנו חיים וקיימים כאן, אבל מכאן ועד לבוא בתלונות אלינו? להתנהג אלינו כטפילים כאשר אנו שותפים במימון בתי הסוהר והוצאות תרבות יון ומכוני הגמילה ושאר ירקות? השם ירחם עלינו בקרוב.

לא התביישת לפרסם הגיגי ביוב כאלה כי הסתתרת מאחורי המייל. מזל שהשאירו לך לך הזדמנות בימים הקדושים הבאים עלינו לטובה.