שלומו של כל קיבוץ חברתי מותנה בחוק וסדר. תכליתם של אלו להבטיח את האוטונומיה של הפרט, ואת שלומה של החברה בכללותה. החוק והסדר מבקשים לקבוע את מקומם של הפרטים בחברה ואת יחסי הכוחות בין הפרט לבין הכלל. יציבות חברתית ויצירה של חוק וסדר ניתן להשיג באמצעות הנהגה, שעיקר תכליתה לאזן בין הצורך החברתי של האדם לבין הבטחת ייחודיותו.

שלטון ומנהיגות

הצורך במנהיגות אינו מדלג על עם ישראל. משה רבינו לקראת סוף ימיו מבקש מהאל למנות לעם ישראל מנהיג אחר במקומו: "יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת כצאן אשר אין להם רעה". בבקשתו דורש משה מנהיג, שישמש לעם 'כרועה', לפי הסברו של הרש"ר הירש, "פעילות הרועה כוללת את הדאגה הכללית להצלחת העדר ולישעו". כך גם מצינו בדרשתו המפורסמת של ר' חנינה סגן הכהנים, שהורה לנו "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את אחיו חיים בלעו".

בשאלת נחיצותה וחשיבותה של מערכת שלטונית מבהיר הרב סולבייצ'יק: "התפתחותן של היחידות-היישויות החברתית שבאו להוציא את האדם מבדידותו, לא יכלה להביא להתחברות חברתית מושלמת. דבר זה בלתי אפשרי מפני שהאדם – כל אדם – נברא יחידי וייחודי. אפשר וצריך להתחבר עם הזולת, אולם רחוקה הדרך עד להתחברות שלימה. האדם הוא יצור פרדוקסלי. מצד אחד אין הוא רוצה להיות בודד, ומן הצד השני הוא בעל תכונה המולדת להיות יחידי, אינדיבדואלי…השונות בין בני האדם באה לידי ביטוי גם בחיצוניותם וגם ברוחניותם… הפחד מפני הבדידות והלבדיות, והביקוש המתמיד אחר חברה וחברתיות – הם אשר הביאו לגיבושו של מבנה שלטוני".

פרשת השבוע שלנו עוסקת בין היתר במנגנונים שלטוניים מובהקים כדוגמת הקמת מערכת שיפוט ושיטור "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", מסביר הרש"ר הירש "האומה ונציגותה חייבת למנות שופטים ושוטרים". שתי רשויות צריכים להקים בעם ישראל האחת שופטת, והשניה 'שוטרים' גוף בעל סמכויות ביצועיות, רשות מבצעת. עוד מונה לנו הפרשה את עניין מינוי מלך, "כי תבא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו".

במדרש מובאת מחלוקת בעניין מינוי מלך ומקומו בעם ישראל, לשיטת ר' נהוראי מוסד המלכות בעם ישראל הוא גנאי, עם ישראל אינו צריך מלך. מנגד ניצבת שיטתו של ר' יהודה שקובע "והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך". ובמקום אחר דורש ר' יהודה: "ועברתם את הירדן וישבתם בארץ, רבי יהודה אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ למנות להם מלך לבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק". מחלוקת זו המשיכה ללוות את הדורות הבאים, כאשר הרמב"ם מאמץ ומוביל את הגישה שמינוי מלך הוא מצוה.

הרב סולובייצ'יק מונה מספר תנאים מקדימים למינוי מלך, הראשון "שהמלך יתמנה רק אם יש בכך הכרח אובייקטיבי ואם אמנם צריך העם שיהא לו מלך לעת הזאת". התנאי השני שקובע הרב סולובייצ'יק "שהעם ידרוש שיושם עליו מלך…אין להטיל מלך על העם בניגוד לרצונו של העם". רצון העם הוא מוטיב מרכזי בשאלת השלטון. כאשר הנחת המוצא בסוגיית צורת השלטון מושתת על התפיסה לפיה "היהדות אינה חפצה לקבוע אחת ולמיד מבנה שלטוני מסויים ומוגדר בכל פרטיו".

כך גם מעגן הנצי"ב בפירושו 'העמק דבר' את תפיסתו לפיה מינוי מלך היא 'רשות' ולא חובה "במשמע שאין זה מצוה במוחלט למנות מלך אלא רשות…ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג על פי דעת מלוכה או על פי דעת העם ונבחריהם, ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט, ודבר זה אי אפשר לעשות על פי הכרח מצות עשה, שהרי בעניין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצות עשה, משום כך לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך".

בהתאם לתפיסת בעל 'העמק דבר' צורת השלטון הינה יכולה להיות צורת חובה, ואופי השלטון צריך שיתיישב עם רצון העם, האופי החברתי והשתכללות החברה.

ראש ממשלה במדינת ישראל היום

ומכאן למדינת ישראל במאה ה-21. הורתה ולידתה של מדינת ישראל הושתתה על בסיס שני ערכי יסוד יהודית ודמוקרטית. השלטון במדינת ישראל אינו שלטון מלוכני. שיטת הממשל הישראלית מושתת על כך שהעם בוחר את נציגיו לכנסת – הרשות המחוקקת אשר ממליצה בפני נשיא המדינה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך להרכיב ממשלה, ומשעלה בידי חבר הכנסת להרכיב ממשלה – יש ממשלה והוא עומד בראשה. על אף העובדה שהממשלה היא הגוף השולט ראש הממשלה נושא באחריות הראשית לתוצאות מדיניות השרים והממשלה. וכאן עולה השאלה האם מינוי מלך בעת הזאת הוא חובה, או שמא המוסדות השילטוניים הקיימים כיום מהווים תחליף למוסד המלוכה. מה מעמדו של ראש הממשלה, האם בנסיבות בה העם תומך בשלטון דמוקרטי יש משמעות הלכתית לראש ממשלה.

אז נכון ניתן בפשטות לטעון שהתורה ציוותה על מלך, ושלטון דמוקרטי בצורתו המודרנית כיום לא היה מוכר במקרא ולכן אין לערבב בין מלך לבין ראש ממשלה. אולם בקרב פוסקי הלכה, ראשונים ואחרונים עולה תמונה שונה.

את מסענו נתחיל במאה ה-13 בפרובנס ר' מנחם המאירי, מגדולי פרשני התלמוד, מניח תשתית רעיונית לפיה: "דיני המלכות קיימים בכל זמן ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור וגדולי הארצות לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה על הדרכים". כלומר דיני המלכות אינם דינם לשעתם, כל אימת שמוסד המלוכה קיים, אלא תחולתם ממשיכה לחול בכל תקופה ותקופה, אלא שסמכות המלך מועברת אל מנהיגי התקופה. כך גם אנו מוצאים בדרשות הר"ן שכותב: "כאשר לא יהיה מלך בישראל, השופט יכלול שני הכוחות, כח השופט וכח המלך".

מבין האחרונים שמאמצים גישה זו ניתן להזכיר את תשובתו המפורסמת של הראי"ה קוק שעוסקת בענייני ארץ ישראל, והנהגה, וכך הוא קובע: "שופטים מוסכמים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים"

הרב שאול ישראלי, (1909-1995) דיין בבית הדין הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית, עומד בשו"ת עמוד הימיני, על סוגיית סמכות הנשיא ומוסדות ממשל נבחרים במדינת ישראל, עומד באריכות על עניין "סמכויות המיוחדות אשר ישנן למלך בהתקנת עניני המלוכה ותיקון המדינה והחיוב לשמע בקולו ולמלא מצותו, אם סמכויות אלה הן רק למלך, או שכל מי שנבחר לעמוד בראש העם גם שלא בגדר מלך, או מועצה נבחרת הפועלת לתיקון עניני המדינה יש להם גם כן סמכויות אלה". במילים פשוטות האם הסמכויות המוענקות למלך מואצלות ומועברות אל נבחרי הציבור.

בתשובתו הוא ממשיך את גישתו של הרב קוק ומסביר: "היוצא מדברינו מכיוון שהוכחנו לעיל…שכח המלך ניתן בהעדר המלך גם לשופט שהוא משמש כממלא מקום של תפקידי המלך, ולזה אין צריך שיהא דוקא גדול הדור וראש סנהדרין, אם כי הדבר רצוי שיהיה גדול אחיו. ולאחר שנתברר שמינוי המלך והשופט שווים הם לעניין הרשות הממנה אותם. וזה יכול להיות בשני אופנים: באופן מינוי מלמעלה על ידי נביא וסנהדרין ובדרך בחירה על ידי העם ואז אין צריך לא לנביא ולא לסנהדרין". כלומר מסיק הרב ישראלי שסמכות מלך אינה מוענקת למלך ולו בלבד, אלא סמכות המלך מוענקת בכל דור למי שנושא וממלא את תפקידי המלך. כלומר לא התואר עושה את התפקיד אלא התוכן מקנה את החשיבות. ואם קיימת פונקציה אחרת, בין אם זה שופט, ובין אם זה מנהיג, ובין אם זה ראש ממשלה הרי שמעמדו כשל מלך.

באשר לשאלה 'מי שמך', כלומר מניין יונק המנהיג את כוחו, כאן מצביע הרב ישראלי על שני מקורות סמכות מקבילים, מינוי באמצעות הנהגה רוחנית, נביא וסנהדרין, או מינוי באמצעות העם, כאשר העם הוא זה המקנה תוקף למינוי. ואין מסלול נוגע ברעהו כמלוא הנימה. יתר על כן ניתן אולי ללמוד שכח הציבור גדול מכוחו של הנביא, וזאת מלשון הפסוקים המופיעים בפרשתנו "כי תבוא אל הארץ…ואמרת אשימה עלי מלך". את היישום של אפשרות מינוי המלך, עם ישראל ממש בשלב מאוחר יותר כאשר עם ישראל פונה בבקשה לשמואל הנביא ומבקש ממנו מנה לנו מלך, תגובת האל לשמואל בעקבות בקשתם למלך "שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך, כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם". על אף מורת הרוח שמביעים שמואל והאל מבקשתם של עם ישראל האל מצווה את שמואל שמע בקולם.

חז"ל משמיעים לנו "יפתח בדורו כשמואל בדורו, ללמדך שאפילו קל שבקלין נתמנה פרנס על הציבור – הרי הוא כאביר שבאבירים". מכאן שראש ממשלה, ואין זה משנה מי הוא אותו ראש ממשלה, האם מדובר בראש ממשלה שאני תומך בו, או ראש ממשלה שאני מתנגד לו, מרגע קבלת המינוי 'ראש הממשלה' הרי שמעמדו כשל מלך.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.