קרה לנושא זה של שמירת הברית, מה שקרה לה לארץ ישראל. מרן הרב קוק זצ"ל כתב (אורות א"י ב)  שעל ידי ההתרחקות מנשמת התורה, הפכה מצוות ישוב ארץ ישראל לדבר שולי. כך קרה לרש"ר הירש (אגרות צפון מכתב ט) שלא ראה בעייתיות או חסרון בגלות, וכך קרה גם לעניין החשוב של שמירת הקדושה המגולמת בשמירת הברית.

במה דברים אמורים?

ידידי ורעי, הרב אברהם סתיו שליט"א, פרסם מעל גבי הפייסבוק כמה סעיפים על שמירת הברית, שתורף עניינם לרדד ולשטח איסור חמור זה של הוצאת זרע לבטלה.

טענתו הראשונה של הרב סתיו היא כי עצם האיסור אולי אינו כ"כ נורא משום שישנה מחלוקת בין הפוסקים אם זה בכלל איסור מדאורייתא.

הרב סתיו כמובן צודק כשהוא מציין שישנה מחלוקת, אך גם אם נאמר שאיסור זה רק מדרבנן לכמה מן הפוסקים – אך לרובם ודווקא לגדולי הפוסקים אינו כן; היש מצווה מדרבנן שכה החמירו בה? האין דבר זה אומר דרשני? הלא הגמרא השוותה עוון זה לשפיכות דמים או עבודת כוכבים, ואף גזרה על המוציא שז"ל מיתה (נדה יג', א'; שערי תשובה לר' יונה ח"ג שער ג' אות קיב'). יתירה מזו. בעל השולחן ערוך כתב שהוא העוון החמור ביותר מכל העבירות שבתורה, וזה עוד בלא להתייחס לדברי הזוהר והמקובלים שהחמירו מאוד בזה.

אם רבותינו גדולי הדורות, חשבו איסור זה כחמור ביותר, איך אפשר לומר כי ישנם אתגרים רבים בפני כל אדם ונערים בייחוד, 'והפחתת האוננות היא הפחות חשובה שביניהם'?

טענה נוספת טען הרב סתיו, ולדבריו איסור זה לא מופיע בתורה מפורשות אלא רק לגבי אדם נשוי.

טענה זו פשוט לא מובנת. הלא צווינו באמונת התורה שבכתב ושבעל פה, ואם חז"ל קבלו שדין 'לא תנאף' (נידה יג ע"ב) או דין 'ונשמרת מכל דבר רע' (כתובות מו ע"א) מתפרש על איסור הוצאת זרע לבטלה, הרי שזהו חיוב בדיוק כמו כל חיוב אחר. שנית, הלא גם האמונה בתחיית המתים לא נאמרה מפורשות בתורה ועם כל זאת גזרו חכמינו על הכופר בה שאין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין צ' ע"א, ורש"י שם).

טענה נוספת ומתמיהה היא שעניין זה הוא דבר טבעי וקורה לרוב הגברים. חז"ל הלא קבעו כי דווקא בעוונות חמורים מאוד הרבה אנשים חוטאים – ואף רב לא יקל בשל כך מחומרת האיסור. כך לדוגמא קורה באיסור גזל ולשון הרע שאין כמעט אדם שאינו לוקה בזה (ב"ב קסה ע"א). האם גם בזה הרב סתיו יקל כי רובם של האנשים נופלים?

לעניות דעתי, שורש הבעיה נובע במה שפתחנו בו, בהתרחקות מנשמת התורה. ההתנכרות לפנימיות התורה, לא מאפשרת הבנה נכונה של רוחה וכלליה של התורה, וממילא גם של פסיקת ההלכה כראוי במקרים מורכבים. הזוהר כבר קבע כי רבנן סידרו את כל תלמודם בהתאמה לסודות התורה (זוהר ח"ג דף רמד' ע"ב; הקדמת המהרח"ו לע"ח).

היכולת לפלפל, ולבנות מגדלים פורחים באוויר, נתונה אמנם לכל מי שטרח כמה שנים בלימוד הגמרא והפוסקים; אך לא כל מי שעסק באופן כזה יכול לפסוק הלכה בנושאים גבוליים, במיוחד כאשר איננו עומד על רוחה של התורה ונשמתה.

הרב סתיו העיד על עצמו שאיננו מבין מדוע החמירו מקורות מסוימים באיסור זה. אך מה שאין הרב סתיו מבין, הזוהר מבין. האריז"ל וגדולי הפוסקים שמעולם הבינו, והם רואים את החומרה העצומה, והנזק האדיר שיש בפגם הברית.

התופעה הזו, של ההתרחקות מלימוד פנימיות התורה, מביאה גם לייאוש, ומתוך כך לחיפוש פתרונות קלים מתחת לפנס. יאוש ואי אמון בכוחם העצום של ישראל להתגבר על כל המכשולים והכשלונות, ולאי אמון בגאולתם הכללית והאישית. כל מי שעוסק בנשמת התורה יודע  עד כמה כוחם של ישראל גדול, ועד כמה הם קרובי ישועה, תשובה והצלחה בעבודת ה'.

נתמלא אמון בנערינו, בילדינו ואף בעצמינו, ונצלח את המשימה היקרה שהקב"ה מתוך אמון בנו ובכוחנו הועיד לנו.

=======

הרב טל חיימוביץ' הוא ר"מ לשעבר בישיבות הסדר וגבוהות , יוזם ומייסד תוכנית 'רבנן דאגדתא'. רב ב'איגוד רבני קהילות'