איש מרצ אבי בוסקילה, שכיהן בעבר כמנכ"ל 'שלום עכשיו' והתמודד על ראשות המפלגה נגד תמר זנדברג, פרסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלו בו הוא מודיע על כך שהסיר המון חברים שהתבטאו בגזענות נגד מוצאו ותקף את השמאל בחריפות.

בעמוד הפייסבוק שלו כתב בוסקילה: "אם במקרה אני נעלם לכם/ן מהפיד בשעות הקרובות קחו בחשבון שהסרתי אתכם מרשימת החברים שלי".

בוסקילה הסביר: "כמות הגזענות והרעל שנפוצה לי בפיד השמאלני שלי גורמת לי לקחת המון החלטות פרטיות לגבי מי חבר /ה ומי לא – אבל זה ביני לביני. לעניין הפיד – פשוט אין לי רצון לקרוא את הזבל שאתם שופכים עליי, על ההורים שלי שהפריחו את השממה שקראו לה ישראל לא פחות מאף אחד ואולי יותר".

בסוף כותב בוסקילה: "אז באמת שניסיתי להיות חבר ופרטנר – לצערי אין פרטנר והעתיד הפוליטי של השמאל דינו כשלון חרוץ, לא מנצחים בחירות בוויתור על מעל 40 אחוז בציבור. ואני אפילו לא נכנס לדיון הערכי שניסיתי לנהל פה בימים האחרונים. אז שלום ותודה אבל גזענות לא תהיה בעמוד שלי. שבוע טוב".

כזכור, בחודש שעבר כתב אבי דבוש, גם הוא איש מרצ, נגד מפלגתו והודיע על התפטרותו מהנהלת המפלגה. דבוש הסביר את הסיבות שהביאו אותו להחלטה ואמר כי החיבורים האחרונים של המפלגה ונסיונה להיות מפלגה חילונית, הם שהביאו אותו להתפטר.

בראיון שהעניק הבוקר (שני) לרדיו כאן מורשת אמר דבוש: "עזבתי את הנהלת מרצ אתמול. המפלגה הפנתה עורף לפריפריות, והלכה על קמפיין חילוני – ואני לא חילוני. בנוסף, המפלגה מאבדת את הבסיס הדמוקרטי שלה".

דבוש הוסיף כי "אם מרצ מרימה את הדגל החילוני, היא מוותרת על דגל השמאל. אין לי מה לעשות שם. יש הבדל דק אבל הוא הבדל תהומי בין להגיד אלו הערכים שלי, וגם אני מאמין בערכי חופש דת, לבין להגיד אני מפלגה של חילונים – ואז מי שלא חילוני מרגיש זר".

בנוסף, דבוש פרסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלו בו כתב: "לאחרונה, הודעתי על התפטרותי מהנהלת מרצ. לאחר פעמיים שנבחרתי על ידי ועידת מרצ, וכהונה של כארבע שנים. שתי סיבות עיקריות הביאו אותי להתפטרות".

דבוש פירט את הסיבות וכתב: "הראשונה, המהותית, היא שמרצ עשתה הכרעה. היא הודיעה, הלכה למעשה, על חוסר יכולת לעבור לבדה את אחוז החסימה. הלכנו לשני חיבורים גרועים. הראשון גרוע מהותית, עם חיבור לפוליטיקאי כושל, עם מניות רבות בהרס השמאל המדיני, וחיבורים מפוקפקים לכסף גדול. השני, על הגחון, עם העבודה- גשר, בחיבור שהתברר כ"בלוק טכני" רופף ביותר, שלא יצר כובד משקל אמיתי".

לדברי דבוש: "כדי לשנות את המיקום הציבורי של מרצ, צריך לבוא מהלך גיוס רחב ואפקטיבי של מצביעים חדשים, ממגוון רחב בהרבה מהקיים. הובלתי והייתי מעורב בנסיון לבסס נוכחות ולבנות שותפות עם קהילות בפריפריות, יהודיות וערביות. ההשקעה הדלה שם נפסקה, לטובת פרויקט "המפלגה החילונית", שאומר במילים פשוטות: בוא נבנה עוד מפלגה סקטוריאלית".

דבוש טוען כי זה "הפוך לגמרי מהבסיס של שמאל עממי, שמאל אמיתי. השמאל הוא לכולןם. לכל מי שמאמין ומוכן להיאבק לטובת צדק חברתי, שוויון ושלום. לכל מי שמקדם חופש מדת וחופש דת, ולא משנה מה הוא או היא חובשים על הראש, ואיזו אמונה יש להןם בנוגע לקיומו ומעורבתו של האל בעולם. לא משנה לאום, מגדר, צורה וצבע".

"הסיבה השנייה, פנימית יותר", פירט דבוש. "ההנהלה הפכה מעוקרת מתוכן. יש שיגידו שהייתה תמיד. בכל מקרה, מגוף שהיה אמור להיות אסטרטגי, ביקורתי המלווה ביומיום את סיעת מרצ, ההנהלה הפכה גוף מוחלש שממתין לשאריות תשומת לב מהיו"ר. אין לי זמן ועניין להיות בגופים שכאלה".

דבוש טוען שמדובר בבעיית רוחב של הפוליטיקה הישראלית: "זה לא עניין של מרצ בלבד. הדמוקרטיה המפלגתית הישראלית מתה. רוב מוחלט של חברי הכנסת, בכנסת ה-23 נבחרו על ידי איש אחד, יו"ר המפלגה שלהם, לפעמים בהתייעצות עם גדולי תורה כאלה ואחרים. גם בליכוד, המפלגה הדמוקרטית הגדולה בישראל, הפכה ההתמודדות למול היו"ר לדבר מגונה, שמחירו בצידו. כשזה קורה בליכוד כולנו רואים איך התסיסה הדמוקרטית הופכת אחיזת עיניים של דמוקרטיה. ללא אחריות ודיון אמיתיים, כשזה אצלנו, אנחנו נמנעים ומפחדים מלראות".