עורך מקור ראשון, חגי סגל, מתייחס לפעילותו במחתרת היהודית, למתקפות על בנו עמית סגל בגלל אביו, על האיזון הדרוש בתקשורת, על בנימין נתניהו והסיכוי של בנט לרשת אותו.

בראיון למוריה קור במוסף 'ישראל השבוע' של 'ישראל היום' מתייחס סגל לאזכור שמו באולפן שישי מיד לאחר הראיון עם הרוצח יונה אברושמי בחברת החדשות: "אני מתאר לי בעקיפין שזה משום שבני עמית תהה, מדוע בכלל להעלות את אברושמי, מה זה רלוונטי. מעת לעת הולכים על הז'אנר של גיבורי עבר, אז למה לא את אודי אדיב ואנשים שפחות נוח לזכור? כי הם מזוהים עם השמאל? כמובן ששלפו לו את טענת המחץ הכאובה והדמגוגית 'מה עם אבא שלך', כאילו שאני רלוונטי לסיפור הזה".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ארכיון (צילום: אולפן סרוגים)

סגל האב התייחס לכך שתמיד שולפים לו את הכינוי ה"טרוריסט": "זאת שליפה נבזית, כמובן, ולאחרונה גמרתי אומר להיאבק נגדה גם בכלים משפטיים. בקרוב תדעו פרטים. מדובר בפרשה עתיקה, לפני יותר מ-40 שנה. בית המשפט עצמו הבהיר אז שהוא לא משווה אותנו למחבלים תקניים, בגלל הרקע שעליו נעשו המעשים, ולכן גם הסתפק בעונשים קלים יחסית לחומרת ההאשמות. אחרי שכתבתי ספר מקיף על הפרשה והתראיינתי אינספור פעמים, אני מרגיש שמשלב מסוים ואילך, כל אזכור מודרני של הפרשה הוא מעשה קנטרנות שאין לו כל רלוונטיות לימינו".

על הצפייה בבנו עמית ב'אולפן שישי' בערוץ 12 אומר חגי סגל: "אני צופה לא בשבת כמובן, אבל את הקטעים שמתגלגלים אחר כך. זה חוק טבע: אם אתה איש ימין, נגזר עליך שבחיים הטבעיים אתה אולי הרוב במדינה, אבל בחיים של האולפנים אתה במיעוט. כשאני צופה בו, לפעמים עולה לי שורה משיר של ביאליק, היא קשה אבל אגיד אותה בכל זאת: 'יום-יום עלות לגרדום'. ברשתות החברתיות השנאה משתוללת, כולל משאלות מוות".

סגל אומר כי "גם אני לא אוהב כמה עיתונאים בארץ הזאת, ולא העליתי בדעתי ואף אחד לא שמע ממני ביטויים שמתקרבים למה שמתרוצץ ברשתות על עמית. מילא הטוקבקיסטים, לכל מחנה יש את שלוחי הרסן שלו, אפילו בי לפעמים משתלחים שאני לא מספיק ימני. אבל במקרה של עמית זה לא רק אזובי הקיר. בעיתון 'הארץ' משתלחים בו בלי סוף, קוראים להדיח אותו מעמדתו בחברת החדשות, ופה ושם גם פוליטיקאים".

על מצב האיזון בתקשורת אמר סגל: "זה מתסכל מאוד. התקשורת היא לא זאת שהייתה כשהתחלתי, גם לא מה שהיה לפני עשרים שנה, אבל היא עדיין מוטה מאוד, מייצגת דעת מיעוט ולא סובלת את החריגים שבקרבה, כפי שמוכיח המקרה של עמית. הרי גם אם אני החונק מבוסטון או המרטש מיורקשייר – מה אשם הבן שלי? או קלמן ליבסקינד – אבא שלו היה בסדר וציפורניים ננעצות בו למרות זאת. זה דור המדבר, צריך לחכות עד שהביולוגיה והדמוגרפיה יעשו את שלהן וזה יתאזן. השנה-שנתיים האחרונות שוב הוכיחו שבשורה התחתונה המצב הוא מחפיר. אנטי-דמוקרטי ואנטי-פלורליסטי. השמאל מתקשה לעכל שהוא לא ניצח, למרות שכל התנאים היו לכאורה בעדו, והוא – סליחה על ההכללה – מסרב להכיר בהכרעת הבוחר. הוא משתמש בקורונה".

האם הוא צופה בחירות בקרוב? "אני אדם אופטימי, אבל בשבועות האחרונים פחות. מסתמן שבשנה הבאה בחירות אלא אם כן שוב כוח עליון יתערב".

סגל התייחס לשגיאות של נתניהו בקורונה ואמר: "הטעות של נתניהו, לאחר שטיפל בהצלחה בחלק הראשון של הקורונה, הייתה שהוא נעתר ללחץ לפתוח הכל, לכן ההתפרצות כאן חזקה כל כך. בנוסף, ההיגיון אמר שצריך להפקיד את ניהול המגיפה ביד אדם כמו נפתלי בנט, ומטעמים קטנוניים נתניהו לא עשה זאת. כעת הוא משלם על כך מחיר כבד".

מי לדעתו יהיו היורשים של נתניהו? "מימין מסתמן עכשיו שבנט בהמשך הדרך עשוי להצליח ולעשות דברים טובים".

לשאלה האם המתנחלים נתפסים כאליטות של "ישראל הראשונה" אמר: "מה זה ישראל הראשונה והשנייה? אני בא מעכו, ובמידה רבה בנפשי אני עדיין שם. מי שמצייר את מפעל ההתנחלויות כמשהו אשכנזי ובלתי מזרחי לא מכיר את השטח".

לשאלה האם תהיה מלחמת אחים אמר: "לא, אני חושב שלא. ברוך השם אין מספיק מוטיבציות. אבל אני לא יכול להבטיח שלא תהיה אלימות בכלל, משמאל ומימין. לא תהיה מלחמת אחים. אין מספיק מוטיבציות. רק לפני כמה שנים גיליתי שסבי, ששכל את בנו במלחמות היהודים, שכל גם את בן דודו, שנהרג בהפגנות על השבת ב־1956. אז משהו במלחמות אחים אני מבין".