איסור חמור הוא להתכבד בקלון חברו, וקל וחומר בקלון תלמיד חכם, שהרי המבזה תלמיד חכם, דינו כאפיקורוס. וקל וחומר אבי אביו של קל וחומר, בקלונה של הרבנות הראשית. וקל וחומר כפול ומכופל אם זה לקדם איזה מועמד, שהרי איך אפיקורוס יגיד דברו בעניין כה רם ונישא?!

לצערנו, זו אופנה באומה בתקופה האחרונה לירות אבני בליסטראות על הרבנות הראשית לישראל ולהאשים אותה על כך שלא פתרה את כל הבעיות של דת ומדינה, ולא השכילה להאהיב את התורה על כל עם ישראל.

אותם מקטרגים, מעלימים עין ולא בשוגג, מכל הבעיות הענקיות שהיא כן פתרה, ומסתכלים בזכוכית מגדלת על אלו שלא פתרה, כאילו כל הבעיות הן פתירות.

ובכלל, אם כל המבזים האלה היו עומדים לצידה, בודאי היה לה יותר כוח. אמנם רוממים הם מרן הרב קוק בגרונם, אבל גם אותו ביזו בזמנו באותה צורה. מאן דהו כתב שהוא ראה איך מובילים דור לשמד רוחני, איך מחנכים אלפי יהודים ללא אמונה בד', אבל לא פעל כדרוש. כמובן, רבנו הרב צבי יהודה לא שתק, בירר את הנושא עד תום, וסיים שלו היינו שומעים לקולו, אז דברים היו פועלים ביתר שאת (לנתיבות ישראל ב קפט-קצ).

לכן אלו שמתכבדים בבזיונה, במישרין או בעקיפין, בהגדירם את עצמם כיורשים הנאמנים של מרן הרב קוק – כלומר הם ולא הרבנות הראשית – בודאי פסלו את עצמם לבחור אנשי קודש העומדים ברום המעלה והקובעים את ההנהגה הרוחנית העליונה של האומה.

מהרבנות הראשית תצא הסנהדרין

אך לאמיתו של דבר מחלה נוראית זו, לא התחילה ממרן הרב קוק אלא כבר את משה רבינו ביזו, "והביטו אחרי משה" (שמות לג ח), ביזו אותו, טפלו עליו שקרים נוראים, (ירושלמי ביכורים ג ב), האשימוהו: "אתם המיתם את עם ד'." (במדבר טז ה). איך אפשר להיות כה כפוי טובה?!

אך ב"ה הרבנות הראשית עומדת על משמר התורה במובן בממלכתי, שמדינתנו תהיה לא רק מדינת היהודים אלא גם מדינה יהודית.

לא יתכן שמנהיג ימצא חן בעיני כולם. אך זה יותר טוב מאשר תהו ובהו ואנדרלמוסיה. לכן מאוד החמיר ריבונו של עולם על המבזה את המלך או הסנהדרין (עיין ספר החינוך). הנוהג כן חלילה, מחליש את כוח ההנהגה ופוגע באומה כולה.

אשרינו, כשיהיו לנו מנהיגים רוחניים הבורחים מן הכבוד ולא מעוררים מדנים באומה, כדברי רבי אליהו די וידאש בספר ראשית חכמה (פרק הדינים נז):

"ומה שאמרו רבותינו ז"ל 'והזהיר (משפטים מא א): מי שהוא הגון אל ימנע מלישא  משאן של ישראל – הני מילי כשהכל צריכין לו ומבקשין לשמוע ממנו; אבל מקצת הצבור צריכין לו ומקצתן אין צריכין לו, מקצתן מקרבין אותו ומקצתן מרחקין אותו – דין הוא שידחה מהם, ואל יטיל מחלוקת בישראל.

וחייב אותו דיין או פרנס או נשיא שימחל על כבודו, ואל יטיל מחלוקת בישראל. וכל הבורח מן השררה – השררה רודפת אחריו; והרודף אחריה – היא בורחת ממנו. שכן מצאנו בשאול שברח מן השררה ורדפה אחריו, ואבשלום רדף אחריה וברחה ממנו" (תנחומא ויקרא ג).

וכדברי מרן הרב קוק, יהי רצון שמן הגרעין של הרבנות הראשית, יצא השתיל, שממנו יצא העץ – הסנהדרין.