הזמר והיוצר, אביתר בנאי, פרסם בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו פוסט בו הוא משתף בתקופת טרום ההיכרות שלו עם אישתו רות, דרך תקופת החברות שלהם, החתונה, ועד היום כזוג הורים החובקים חמישה ילדים.
הפוסט המלא של אביתר בנאי
אבא ואמא שלי היו מאד עסוקים. מנהלת בית ספר ושופט. אני ילד של מפתח בשרשרת גומי על הצוואר.
האחים כבר היו גדולים. חוזר מבית ספר בכיתה ג', טבעול ו MTV. מושיט ידיים לאמא שתרים אותי אבל היא לא יכולה. לא בבית.
אחר כך, מגיל 15 חוויות של קשרים ראשונים עם בנות. בגדתי ונבגדתי. תיכון. "החבר הכי טוב שלך בוגד בך עם החברה הראשונה שלך". דופק את הראש בקיר מרוב קנאה וכאב.
אחר כך תל אביב, מערכות יחסים מהבהבות. אובדן האמון הולך ומתעצם. הספק מובנה בעצם היחסים. אוהב ונמנע משמשים בערבוביה. בדידות. מניפולציות. פחדים. ערך עצמי ברצפה. אני יכול לאהוב? יש אהבה בעולם?
ילדות עם מוטיבים דומים היו לרות. בדנמרק. בכפר בחופי האוקיינוס הצפוני. אמא של רות הייתה עסוקה מאוד ונוטה לעצבות. לא מאמינה ביכולת של גברים לאהוב. לא באמת מאמינה באהבה. גם את רות הקטנה לא ממש הרימו כשהיא הושיטה ידיים למעלה.
אני חושב שהיא בחרה בי כדי לשחזר את היחסים עם אמא שלה. עסוק מאד. נוטה לעצבות. לא באמת מאמין ביכולת שלי לאהוב. זה יכול היה להיות טרגי. שיחזור של כאבי הילדות. שניים שוכבים זה לצד זה. אבל בעומק ליבם לא מאמינים באהבה. בעצמם. יכול היה להתחיל פה מסע של האשמות, של קורבנות, של עלבון ואכזבה. כבר הייתי בזה. משהו דומה קורה כנראה לחצי מהאוכלוסייה.
וזה יכול להיות הריפוי הכי עמוק וגואל. אם אני אבין שלהעניק לך את מה שלא זכית בו כילדה זה יהיה הריפוי שלי לתת לך בטחון ואהבה רצופה ולא מהבהבת. לתת לך יד ומקום. זה יהיה הריפוי שלי. לא לסגת ממך. לוותר על ה"אולי" על פתחי היציאה. על הדפוסים הישנים. לבוא בענווה, בשותפות גורל ובהזדהות הריפוי שלי יהיה לרפא אותך.
ואם תראי את הסיפור שליאת הצורך שלי באהבה, שתראי אותי, שתאמיני בי שלא תסגרי בפניי, שתבטחי בי ותתקרבי. שתסתכלי עליי ותתפעלי. תני לי יד ומקום. הריפוי שלך יהיה לרפא אותי. זה יהיה שינוי עמוק. נהיה אחד באמת. זו אהבה. גאולה. זה ט"ו באב.
ב-2003, ט"ו באב, ב 5 בבוקר, לפני בדיוק 17 שנה. חיכיתי עם שקית ליקריץ' שחור ועם בקבוק יין אדום. ביציאה של הנוסעים בשדה התעופה היא יצאה עם קסקט וטי שירט ירוקה. הכי יפה בעולם. רות.
הכרנו לרגע בניו יורק ועכשיו היא באה לבקר אותי בארץ. עשינו "לחיים" באוטו. הגענו לדירה שלי. אכלנו שוקולד מ"וארגאס" בסוהו והלכנו לישון.
גם עכשיו כשאני כותב את השורות האלה, היא ישנה לידי. ט"ו באב. 17 שנה אחרי. בחדרים ישנים חמישה ילדים. אנחנו מתקרבים לחמישים. נס, כל יום מחדש, רק להיום. יש אהבה בעולם. ט"ו באב.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
