השבוע הלכתי יחד עם ענת לפאב האוקונל במרכז העיר ירושלים. הגענו לאוקונל בשעה 22:30. המקום מחולק לשני חלקים, החלק החיצוני שנמצא ברחוב והחלק הפנימי שבו יש בר מרובע גדול עם הרבה מקומות ישיבה וגם שלחנות רגילים.

והנה מגיעה ההחלטה הגורלית, לשבת בפנים או בחוץ? הסתכלנו סביבנו, החלק הפנימי של המקום היא כמעט ריק ולא מפתה ובחוץ כבר ישבו הרבה אנשים, נוסיף לזה את אוויר ההרים צלול כיין של ירושלים והתקבלה ההחלטה – בחוץ!

עוד לא הספקנו להתיישב וכבר הגיעה מלצרית חייכנית עם תפריטים, זה המקום לציין שהשירות במקום מעולה, במהלך כל הערב המלצרית התעניינה בשלומנו, תמיד עם חיוך רחב ואף פעם לא המתנו לה.

פתחנו את התפריט ואורו עיני, כמות כזאת של בירות מהחבית לא ראיתי אף פעם בפאב כשר ירושלמי. בכלל, מגוון האלכוהול במקום רחב מאוד ויש סוגים רבים של בירות מהחבית, בירות בבקבוק והמון סוגי וויסקי, בנוסף, ליד כל הבירות רשום כמה אחוזי אלכוהול יש בהם. גם תפריט האוכל במקום מגוון מאוד, מנות הפאבים הסטנדרטיות מגוונות ומשודרגות. תפריט האוכל מחולק לקטגוריות, ליד הבירה, המיוחדים שלנו, הגינה הירוקה, ההמבורגר שלנו, על ההמבורגר, ליד ההמבורגר, לזוגות שבינינו, מתוקים וקונסים, כריכים ומה שביניהם. בסך הכל מוגשות במקום כ-50 מנות. חיסרון אחד יש בתפריט של האוקונל, המחירים יחסית יקרים, גם מחירי האוכל וגם מחירי השתייה.

אני הזמנתי לף בראון מהחבית(27) וקונוס בקר(55) שזה טורטייה ממולאת בנתחי אנטריקוט, מוקפצים עם פלפלים, עגבניות וחסה, המנה מוגשת עם סלט וצ'יפס. ענת הזמינה טובורג מהחבית(25), שניצולנים(45) וכרובית בטמפורה(31). שתינו הזמנו ליד הבירה צ'ייסר בושמילס שעולה 10 ₪ למי שמזמין בירה מהחבית.

השתייה הגיעה מיד ואני מלאת התרגשות רק מהמחשבה שאשתה לף בראון מהחבית מכיוון שאין הרבה פאבים שמגישים לף בראון מהחבית. כשאחזתי בכוס, התרגשתי קצת פחות, הבירות אמנם היו קרות, אבל הכוסות היו חמות מאוד וחבל, הבירה מתחממת מהר יותר והתחושה לא נעימה.

מהר מאוד, הגיע גם האוכל. קונוס הבקר היה מאכזב, הטורטייה הייתה יבשה והשילוב של הירקות עם האנטריקוט, היה לא טעים. גם הסלט שהוגש ליד, היה בעייתי, הירקות לא היו טריים והרוטב הוגש בקמצנות. השניצלונים היו מאכזבים, מעבר לזה ש45 ₪ זה מחיר יקר יחסית לשניצולנים, הם לא היו פריכים ואפילו קצת יבשים. הכרובית בטמפורה הייתה נחמדה, אבל לא מנה שהייתי מזמינה שוב.

האוקונל מוגדר כפאב אירי אבל אפשר להתווכח על זה. מגוון האלכוהול אמנם רחב אבל העיצוב של המקום מזכיר פאב אירי רק בחלקו, אולי קצת מוזיקה אירית הייתה מכניסה אווירה של פאב אירי קלאסי.

האווירה במקום נחמדה, בחוץ יש הרבה אנשים בגילאים שונים, החל מצעירים ועד מבוגרים יותר, באוקנול אפשר לראות גם זוגות בגילאי 50-60.

המוזיקה במקום מורכבת בעיקר מלהיטי רוק לועזיים ישנים, מוזיקה ישראלית לא מושמעת באוקונל.

כרגיל, בתום הבילוי, ישבנו עם הבעלים לשיחה כדי לשמוע קצת על המקום.

האוקונל שייך לשני שותפים, אתי רוזלו ואיציק אברהם. אתי מספרת שהמקום נפתח לפני 6 שנים והיה הפאב הכשר הראשון בירושלים. בנוסף, היא מספרת שהאוקונל הוא הפאב האירי הכשר היחיד בעולם. "אנחנו מתמחים בבירות, יש לנו 10 סוגי בירות מהחבית ולמעלה מ30 בירות בבקבוק, מגוון וויסקי רחב והרבה קוקטיילים. המטבח שלנו עשיר וכל האוכל מוכן במקום. באוקונל אנחנו גם משדרים אירועי ספורט, יש לנו שלושה מסכי ענק וגם פלזמות, בנוסף יש קומת VIP שניתן להזמין מראש ויש בה 18 מקומות ישיבה".

אתי מספרת גם על האוכלוסייה במקום "למקום מגיעים הרבה מבוגרים, קצת אוכלוסייה אנגלו-סכסית, אנשים שמוכנים לשלם יותר על איכות. כשהמקום נפתח היינו הפאב הכשר היחיד בירושלים והאוכלוסייה הדתית מאוד התחברה למקום. פעם הגיע לכאן מנהל תחום הבירות ב"קוקה קולה" ואמר שזו הפעם הראשונה שהוא רואה אישה דתית שותה גינס. נכון שוויתרנו קצת על אוכלוסיות צעירות וסטודנטים שפחות מתחברים למקום, אבל מגיעים לכאן המון אנשים, גם חרדים. אנחנו פותחים את המקום מוקדם ויש גם משפחות שמגיעות לכאן בשעות המוקמות לארוחת ערב".

אוקונל, בן שטח 3, ירושלים.

שעות פתיחה: א-ה – 16:30- עד אחרון הלקוחות, מוצ"ש – מצאת השבת עד אחרון הלקוחות. במהלך משחקי המונדיאל שמשודרים בצהריים, המקום יהיה פתוח.

כשרות: רבנות.

תו חברתי: יש.

שירות: מעולה וחייכני.

שירותים: מעוצבים יפה אבל לא נקיים ובד"כ אין נייר טואלט.

מדד הכיפות: יחסית גדולות, אבל ניתן למצוא גם כמה אנשים בלי כיפות.

מדד החצאיות: עוברות את רף הקבלה של כל האולפנות.

תמצאו מישהו להביא להורים: כנראה שלא, במקום אין אווירת דייטינג.

בשורה התחתונה: אלכוהול מעולה, אוכל לא משהו. מקום נחמד, לא יותר.