אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

לקראת ט' באב: שיחת טלפון מתסכלת אך אופטימית

"במקום לסייע לי לבנות את ביתי השלישי, אתם עסוקים בבניית שגרה של הנאות ובילויים על חשבוני". הרגשתי איך פני מאדימות מבושה. "אבל לא שכחנו", התגוננתי, מנסה להסוות את המצוקה. "הקמנו בתי כנסת וישיבות" מנסה להמעיט מהתוכחה

לקראת ט' באב: שיחת טלפון מתסכלת אך אופטימית
  אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

הרמתי את הטלפון ובלי נימוסים פרקתי את תסכולי. מעבר השני ענה לי קול רגוע ושאל האם לא שכחת את העיקר?

איזה כאוס, הכלכלה מתפרקת, משפחות רעבות, המנהיגות מתפוררת. אתמול פתחו, מחר סוגרים, אתמול 50 מחר 20, וכולם מביטים במספרים. במינוס בבנק, במספר החולים, בעלות שכר הדירה, במספר המונשמים, זה בלתי נסבל, זה ממש מחניק, מישהו צריך לעשות משהו, ככה אי אפשר להמשיך.

עוד באותו נושא

מה לא מומלץ לאכול וכמה לשתות? 10 טיפים לצום קל

אז הרמתי את הטלפון בנחישות וחייגתי את המספרים: 1, 30, 6, 5, 10, 40. הטלפון מצלצל 7 פעמים. "שלום" הוא אומר בקול שלו ורגוע, "חיכיתי לטלפון ממך ואני ממש שמח שהוא הגיע".

ואני בחמת זעם מדלגת על הקדמת הנימוסים וצועקת: "מה אתה עושה? המדינה שלנו מתפרקת. מה זו המציאות ההזויה הזו? לאן היא הולכת? למה שברת לי את השגרה? היא הייתה ממש מבורכת את כל התוכניות שלי הרסת. על מה למען השם, חשבת? אתה בכלל יודע שהייתי אמורה להיות לפני חודשיים במרוקו, והבן שלי תכנן טיול מדהים לטוקיו, והיו לי טקסים ואירועים שעבדתי עליהם מאוד קשה. מה זה לכל הרוחות כל הבלגן הזה?!"

"אני שומע בקולך שאת כועסת". "מה אתה צוחק עלי?" שאלתי. "ממש לא. רק תנסי להסתכל עלי לפני שאת צועקת. מתי לאחרונה התבוננת סביבך לראות איך הבית שלי נראה? מתי חשבת עלי, קצת ממקום של, בוא נגיד… יראה?

"אספתי אתכם מארבע קצוות תבל והכנסתי אתכם אלי לדירה, ואתם הבאתם אתכם ללא רשותי, מסעדות, ותיאטראות, אפילו לעיר הבירה. מגרשי ספורט ותוכניות טלוויזיה, ומטוסים שלוקחים אתכם החוצה במקום פנימה, והרשימה עוד ארוכה בהרבה מעשים, שלא כדאי כל כך לחשוף, כי הם ממש לא יפים. כמו שאומרים במחוזותינו "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. ישראל לא ידע, עמי לא התבונן". במקום לסייע לי לבנות את ביתי השלישי, אתם עסוקים בבניית שגרה של הנאות ובילויים על חשבוני".

ראית איך הבית שלי נראה? (Photo by Sliman Khader/Flash90)

הרגשתי איך פני מאדימות מבושה. "אבל לא שכחנו", התגוננתי, מנסה להסוות את המצוקה. "הקמנו בתי כנסת וישיבות" מנסה להמעיט מהתוכחה.

"נכון, ראיתי וגרמתם לי עונג גדול. ולכן אני רוצה לעזור לכם להמשיך לבנות ולגדול. ראיתי שלאחרונה קצת איבדתם את השביל, אז באתי לתת לכם יד, לעזור לכם להבדיל, בין טוב לרע, בין מזיק למועיל, לעשות קצת סדר, לא חלילה להכשיל".

"אבל הכל נראה בבלגן", אמרתי, בקול חנוק מדמעות ושתקתי. "רק מלמטה ככה זה נראה. מלמעלה הכל נראה כשורה, תסמכי עלי. תני לי להוביל. את תעשי כמיטב יכולתך לתקן את עצמך, ואת הכלי להגדיל. תלמדי לא לכעוס, לא להתגאות, לא ללכת רכיל, לא לקנא, לא לבזות ולא להשפיל. לאהוב, לכבד, לעזור, ולהכיל, לתת, לתמוך ורעבים להאכיל".

"תתפללי לאט עם כוונה, תברכי במתינות מכל הלב ובאהבה. עוד מעט חנוכת הבית, את הרי לא רוצה להגיע עם כלי כל כך קטן ובלי הכנה. השבת הזו היא שבת מיוחדת, אם תתאמצי, תוכלי לדמיין את עצמך מתוקנת. איך את נראית כשאת לא כועסת, כשאת מכילה, מעניקה ואוהבת. תציירי למולך את דמותך המושלמת, יש לך עכשיו הרבה הזדמנויות לתרגל, אז קדימה תתחילי ללכת".

 

עמית בראון היא מנהלת משרד ורכזת פרויקטים במרכז רבני ברקאי

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
עזרת
נועם | 30-07-2020 9:25
עזרת גברים בבית כנסת עזרת נשים בבית כנסת עזרת גברים בכנסייה עזרת נשים בכנסייה עזרת גברים בחילווה עזרת נשים בחילווה
2
יש שם משהו
גילה | 31-07-2020 3:59
מקסים, כתיבה רגישה ומביאה להסתכלות