על רקע הדיון סביב הארכת מסלול ההסדר, כותב הבוקר (ד') העיתונאי הדתי אלישיב רייכנר בדף הפייסבוק שלו כי "כשמדברים על סוגיית ישיבות ההסדר, יש משהו לא הוגן בהעמדת הדיון רק על מספר חודשי השירות במדים."

רייכנר עצמו בוגר ישיבת ההסדר בירוחם, הוסיף כי "זמן השירות הצבאי הפעיל של בחורי ישיבות ההסדר אינו קודש" וניתן להוסיף לו מספר חודשים, אך שהדיון יתנהל בצורה עניינית.

"ישיבות ההסדר הן לא סתם פתרון טכני שמשלב צבא וישיבה אלא מפעל תורני, חברתי וחינוכי שהצמיח דור של רבנים, מאות מחנכים, עשרות יישובים וגרעינים חברתיים."

על פי רייכנר, "בזכות מכוני ההוראה של ישיבות ההסדר הוחלפו המחנכים החרדים בישיבות התיכוניות במחנכים בעלי השקפה ציונית דתית."  וכן התבססו והוקמו ישובים חשובים ביו"ש כמו אלון שבות, עתניאל והר ברכה. וגרעיני התיישבות חברתיים בקריית שמונה, מעלות, עכו, שדרות, אילת וירוחם.

"אי אפשר להפריד בין הישיבות לתוצרים הרבים שלהן. הנוסחה הכאילו טכנית של שילוב שירות צבאי עם לימוד תורה משמעותי, נתנה את אותותיה בכל שדות העשייה."

גם הצבא מרוויח

מול הטיעון על כך שבני הישיבות משרתים פחות, משיב רייכנר כי "גם הצבא מרוויח לא מעט ממסגרת ההסדר. הגיבוש המוקדם של הבחורים בישיבות בתקופת לימודם לפני הפרק הצבאי, והחינוך שהם מקבלים בתקופה זו, מעלה באופן משמעותי את אחוז הקרביים בתוכם. אלעזר שטרן, אחד ממבקריו של ההסדר, כותב בספרו 'משא כומתה' שיותר משמונים אחוזים מבני ישיבות ההסדר משרתים כלוחמים, ושגם התייצבותם לשירות מילואים גבוהה יותר מהממוצע."

את דבריו מסיים רייכנר, בכך ש"אפשר לשנות מעט את המסלול ולהאריך במספר חודשים את השירות הצבאי כשם שהשירות במחלקות מעורבות ולא הומוגניות הוא שינוי מבורך, אבל שהשינוי ייעשה בהסכמה ולא בכיפוף ידיים."