לאחרונה קיבלתי קישור לדבריו של ר' עידו פכטר על 'תנ"ך בגובה העיניים', ונדהמתי להיכן התדרדר הכותב ל"ע וניגשתי להשיב בבחי' "עת לעשות לה' הפרו תורתך" כפשוטו.

האם יעלה על הדעת לשפוט את אבותינו, גדולי האומה, בעיניים גשמיות שלנו? עיניים שמשוטטות בעולם חומרי ועסוקות בדברים ארציים, האם יעלה על הדעת שאותן עיניים ישפטו את מאורעותיהם של אבותינו הק'.

כבר בפ' קרח רומז לנו רש"י להיזהר מאוד מלילך אחרי "שפיטת העיניים", וכך כתב: "קרח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו". 'פיקח' הכוונה בעל יכולת ראיה עמוקה (ולכן אנו מברכים 'פוקח עוורים') מה 'ראה' לשטות זו. ומסבירים גדולי החסידות, שהעין טומנת בחובה 'מלכודת' ולא סתם אמרו בירושלמי (ברכות א,ה) "עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון", דהיינו מצד אחד העין קולטת הכל ברגע קט, מצד שני העין קולטת תמונה מזווית מאוד סובייקטיבית הנגועה באופן ישיר למצבו הרגשי\רוחני\מנטלי\שכלי של האדם. (עיין ערך כל החידות והאשליות האופטיות הנפוצות לרוב) ובכך, מצד אחד העין רואה וקולטת המון ומשלימה את החוויה הרגשית אך מצד שני היא מייצרת תמונה סטטית סובייקטיבית.

והנה, קרח שהיה איש קדוש וטהור מאוד, רש"י מצהיר ואומר "עינו הטעתו", שהראייה שלו הייתה נגועה בכוונה לא מדוייקת, ממילא חטא כידוע.

כאשר יעלה על דעת מאן דהו, לשפוט את מאורעות חז"ל הפרושים בתנ"ך, עפ"י עיניו, אבן נגף היא לדראון עולם, וזאת כי מכאן ועד לפרשנות אישית מרחיקת לכת שהופכת את גדולי אומתינו לאנשים פשוטים שאנו מבינים את הלך רוחם ומחשבתם הדרך קצרה והיא סכנת רוחנית לדורי דורות.

ולא סתם הגמ' ביומא (ט ע"ב) אומרת "אמר רבי יוחנן, טובה ציפורנן של ראשונים מכרסן של אחרונים".

ופירש על דברי הגמ' מרן רבינו הק' הבן איש חי בספרו בניהו בן יהוידע: "טובה ציפורנן של ראשונים מכרסן של אחרונים: נראה לי בס"ד, נקיט הדמיון בציפורן וכרס, כי האדם כשאוכל בידו – כל המאכל יורד לכרס אך יישאר מעט תחת הציפורן, לזה אמר טובה ציפורנן וכו', רצונו לומר לא יבוא שיעור חכמה של אחרונים אפילו כשיעור מעט המאכל הטמון תחת הציפורן – לגבי מאכל שיש בכרס".

והאם נעלמו מאיתנו דברי הגמ' בשבת (נה ע"ב ונו) "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה… כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה… כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה… כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה… כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה… כל האומר יאשיהו חטא אינו אלא טועה". ומובא בשם "השפת אמת" מגור: מהו הלשון "אינו אלא טועה"? לומר לך, שכל מהות האדם שמסתכל על מעשי האבות כחטאים פשוטים, מהותו כולה היא טעות אחת גדולה!.

וראה גם מה שכתב מרן הראי"ה קוק (אורות המלחמה פ"ב) "אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה – והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות וגדולת קודש. הננו מבינים, שהזיק הנשמתי הוא היסוד: אותו מעמד העולם, שהלך במרוצתו אז, שהייתה המלחמה כל כך נחוצה בו, הוא גרם להופיע את אלה הנשמות, שהרגשתן הפנימית בתוכן שלם הייתה. מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' הייתה בהכרה פנימית. עזיזים היו ברוחם וידעו בעמק החשך לבחור בטוב ולסור מן הרע". (וראה גם דברי הסבא מסלבודקא בספרו "אור הצפון" שמסביר שכל החטאים המובאים בתנ"ך הם חטאים ביחס למדרגתם העצומה והמה באים ללמדנו עיקרון ולא לספר עובדות ורכילויות).

ומאוד חשוב להביא גם את דבריו המתוקים של מרן הראי"ה קוק (עין איה שבת נו): "במקום שהדברים התוריים והדברים הטבעיים מזדמנים לפונדק אחד בארחות המוסר, שם צריך שמירה יתירה שלא יטעה אדם ולא יטעה את זולתו לחשוב שענייני התורה משתקפים בהשקפה אחת ובערך אחד עם העניינים הטבעיים הפרטיים. ומכל שכן שהדבר קשה מאד אם יעלה על לבבו שהדברים הטבעיים הם עומדים למעלה בערכם מהענינים התוריים. מחשבה כזאת תביא לקצוץ בנטיעות תורת ד' התמימה, חלילה, ותביא להשיא עצת חטאין שיסוד התורה היא ההדרכה הטבעית לבדה. ובזה יבאו פריצים ויחללו קודש ויתפארו להסתפק בההדרכה הטבעית לבדה, ומרעה אל רעה יצאו לבלע עולם". והרי לנו גם דברי חכמה וגם דברי נבואה לדורינו ודברי פי חכם חן!

ולסיום ראה דברי הזוהר הקדוש (זוה"ח, מדרש רות): "רַבִּי נָתָן שָׁאַל לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא יוֹמָא חַד, וְאָמַר לֵיהּ, אֵלִיָּהוּ הֲוָה לֵיהּ בְּרָא, אוֹ לָאו. אָמַר לֵיהּ, מִילְתָא אָחֳרָא הֲוָה בֵּיהּ, וּכְתִיב, אַל תִּגְעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ. מַאי אַל תָּרֵעוּ אַל תַּעֲשׂוּ עַצְמֵיכֶם רֵעִים וַחֲבֵרִים לִנְבִיאָי. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בָּהֶם, וְהִבְדִּילָם מִיִּשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדָתוֹ, וְהִכְנִיסָם בְּהֵיכָלוֹ. קַל וָחוֹמֶר, מִי שֶׁהוּא מַלְאָךְ בַּשָּׁמַיִם, אַתָּה שׁוֹאֵל עָלָיו".

ולכן, במחילה מכב' של הכותב שחשב בטעות ללמוד את התנ"ך בגובה העיניים, עלינו להתבונן ולילך  בדרכי רבותינו הק' (רשב"י, הבן איש חי, הראי"ה וכו') ולזנוח לחלוטין את שיטת ההשכלה המחלחלת ומבקשת להפוך את התורה לחכמה אנושית נלמדת בפאנלים וימי עיון תחת עין אקדמית וכו'.

עלינו להגביה את עינינו, לקדש את עינינו, ולהביט ממטה למעלה על התנ"ך וגדולי האומה, וללמוד ולהבין מכל מעשה ומאורע שבו, לימוד המביא לידי מעשה, מעשה של התקדשות והטהרות וחיזוק היהדות ולא ח"ו מעשה של פריצת גדרות בכרם בית ישראל הטהור.

=======

הרב נעם שרעבי הוא בוגר ישיבת ההסדר 'ארץ הצבי' ור"מ לשעבר בישיבה הגבוהה ברעננה. כיום רב ור"מ קהילת מקור חכמה – ברסלב שבכפר רות.