קריאת דבריו של הרב שלמה בניזרי יוצרת אתגר של ממש, ההערכה והצפייה מאדם שידיו לו רב בעשיה ציבורית, וכמחברם של מספר ספרי עיון מועילים – בתחומי הגיור, השירות הצבאי ועוד, אינם עולים בקנה אחד עם ההתקפה הבוטה והאישית על הרב יששכר היימן.

לטעמי, שימוש בביטויים חריפים כגון "עפרא לפומיא", "ראוי כותב המאמר לגינוי כמתחייב בשו"ע". כמו גם טיעון תורני שיורד למישור האישי "ולכן שתל פירוש הזוי בדברי משה, ולמעשה המתרשל הגדול ביותר הוא כותב המאמר". ברם, אם בכך היו מסתכמים הדברים, ניתן היה להסתפק בלימוד זכות: "האי צורבא מרבנן דרתח – אורייתא הוא דקא מרתחא ליה".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2020-06-24 at 10.43.42 (1)

ברם, הרב בניזרי מעלה מספר טענות תורניות משמעותיות כנגד השירות הצבאי של לומדי תורה, ולבסוף קושר זאת לביקורת  חריפה על דרכה של הציונות הדתית: "ההשקפה שביטא כאן הרב היימן, מסבירה למעשה את הסיבה לנטישה הגדולה מעולם הישיבות הציוניות, וכן עזיבת חיי התורה והמצוות בציונות הדתית בצורה המונית. כאשר הרב מעמיד בשורה הראשונה את ערך הצבא לפני ערך התורה, אין להתפלא אח"כ על התוצאות הנ"ל".

בשורות קצרות אלו, אעלה מעט הרהורי דברים על מאמרו של הרב בניזרי, נשתדל שלא להיגרר לאפולגיטיקה ולדחותם בקש – שהרי חרף קליפתם העוקצניות, כמדומני שיש לתת את דעתנו לתוכם של דברים.

אשוב לפתיחת הדברים, התקפתו של הרב בניזרי על הרב היימן העוטה אופי אישי למדי, נסובה על כך שהרב יששכר היימן לא פירש לנכון את דברי רש"י על התרשלותו של משה במלחמת עמלק – אשר לדברי הרב בניזרי אינם נסובים על אי היציאה למלחמה אלא על ההתרשלות בגיוס הצבא. כאמור לעיל, גם אם אלו היו פני הדברים, הצבע האישי שבה מנוסחת המתקפה, ושימוש בביטויים השמורים להתבטאויות החמורות בהרבה מבחינה תורנית, עושות עוול לרב היימן.

חמור מכך, כמדומני שאף לגופם של דברים אין ממש בטענתו – מדברי המהר"ל בפירושו על רש"י שם, המפרש שההתרשלות הייתה באי היציאה למלחמה – דומה, שראוי הרב היימן להתנצלות בפומבי מהרב בניזרי – לא רק על סגנון הדברים, אלא בהקשר הנ"ל, אף על תוכנם.

ברם, עיקר דבריו של הרב בניזרי כאמור אינם עוסקים בביקורת אישית אלא בדברי פולמוס על דרכה של הציונות הדתית. הרב בניזרי מאריך להסביר שתלמידי ישיבות ואברכים העוסקים בתורה פטורים משירות צבאי, היות והם מקיימים ומשמרים ערך גבוהה ומשמעותי יותר, בדבריו מניח הרב בניזרי שתי הנחות: לימוד התורה הוא הערך התורני העליון שעומד בסולם הערכים התורניים: "גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות". ובנוסף: בשל עוצמתו העליונה של תלמוד תורה כוחו יפה לדחות ערכים תורניים אחרים, כגון שירות צבאי ועזרת ישראל מיד צר.

למיטב הבנתי, משנתה של הציונות הדתית אינה חולקת על ההנחה הראשונה – גדולתה ומרכזיותה של התורה היא אבן הראשה של התפיסה הציונית דתית כמדומני, על נקודה זו יסכים כל אחד מקברניטי הציבור הציוני דתי, אף שיש לציין שלאור גדולי רבניה תופסת הציונות הדתית את תלמוד התורה בצורה מודולרית ורחבה יותר מהיהדות הליטאית ובנותיה.

ברם, בהנחה השנייה שוגג לענ"ד הרב בניזרי, ולכל הפחות אינו מדייק. על פי פשוטם של מקורות ההלכה, אין מעמד התורה כ'ערך עליון' אינו מאפשר לה לדחות מצוות וערכים תורניים אחרים. מחמת קוצר היריעה נעסוק רק במקורות שהזכיר הרב בניזרי. אכן, הגמרא במגילה טוענת ש"גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות" – אך ברור לכל בר דעת שהדיון הוא במישור הערכי – עקרוני (כפי תוכנה של הסוגיה שם, העוסקת במעלתו של מרדכי). אך ברור ש'הלכה למעשה' כל העבירות שבתורה לבד מג' חמורות נדחות בפני סכנת נפשות! וכי עלה על דעת אחד מחכמי ישראל, שאם בלכתנו לשיעור 'דף יומי' נתקל באדם גוסס, מוטל עלינו 'לדלג' מעליו בכדי שלא לאחר לתחילת השיעור?

יתר על כן, דומה שטענתו של הרב בניזרי אינה רק מפריזה על המידה בכוח הדחייה של תלמוד תורה – אלא הופכת את היוצרות. הרב בניזרי ציטט את קביעת הרמב"ם במשמעותה העליונה של מצוות תלמוד תורה "אין לך מצווה בכל המצוות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה אלא תלמוד תורה כנגד כל המצות כולן שהתלמוד מביא לידי מעשה, לפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום".

אך בהלכה הבאה (שמצטט הרב בניזרי) קובע הרמב"ם בפירוש שבניגוד לכל המצוות – שם תקפה הלכת היסוד של דחיית מצווה את רעותה בזמן העיסוק בה: "העוסק במצווה פטור מהמצווה", בתלמוד תורה אין הכלל תקף – ועיקרון הדחייה מותנה בכך שרק אם "אפשר למצווה להיעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו".

לשון אחר: למרות שמבחינה עקרונית ומהותית תלמוד תורה הוא הערך התורני העליון, במישור הדחייה של מצוות אחרות כוחה רעוע יותר משאר המצוות הכתובות בתורה – ההיפך הגמור מטענתו של הרב בניזרי.

מכאן, שברמה העקרונית אין כלל מקור לכך שעליונות תלמוד תורה משפיעה באופן מהותי על דחיית מצוות אחרות. נדגיש, שאין מכך גם ראיה כנגד הטענות של הרב בניזרי על עצם פטור בחורי ישיבות משירות בצבא, פטור שיכול להיות שעוטה אופי ייחודי ואינו מתבסס על התפיסה (השגויה לענ"ד) של כוחה העדיף של תורה בדחיית מצוות.

אין כאן המקום לנתח ביסודיות את טיעוניו ההלכתיים של הרב בניזרי על חיוב/פטור בחורי ישיבות מגויס לצבא. כידוע, מדובר בדיון שנטחן עד דק ובמידה רבה בהקשר זה ניתן לומר "נהרא נהרא ופשטיא" ואין מקומי להיכנס בין ההרים הגדולים, כאשר בהקשת מקלדת ניתן להגיע בקלות למאמרים מפורטים ששטחו את עיקר התפיסה ההלכתית העומדת בבסיס רבני הציונות הדתית הסוברים שקיימת חובה אף על בחורי ישיבות להתגייס לצבא – ואין כאן המקום להאריך בדבר.

אך בתמציתיות נעיר שאף שראיותיו של הרב בניזרי קולעות לסוגיה – הן אינן מכריעות כלל ועיקר. הלימוד מהסוגיה בשבועות "האלף לך שלמה" שניתן להסיק מפירוש רש"י פטור ממלחמה, אך המדקדק בדברי רש"י ילמד שמדובר על פטור ממלחמת רשות – ואדרבה, ממנו ראיה שכשמדובר על מלחמת מצווה – קיימת חובת גיוס אף על תלמידי חכמים.

כיוצא בזה, ציטוט דברי הרמב"ם המפורסמים בסוף הלכות שמיטה על פטור בני לוי ממלחמה והרחבתו ל"כל איש ואיש מכל באי עולם". חוטאת לאמת בכמה נקודות ידועות: ראשית, עצם הפטור של בני לוי במלחמה תלויה במדרשי הלכה, סוגיות הש"ס ודברי הראשונים והאחרונים – ואין כל הכרח שדברי הרמב"ם בנקודה זו מוסכמים הלכה למעשה.

אך בעיקר, הקריאה המסתברת יותר בדברי הרמב"ם כאן, היא שאין בדבריו הלכה פסוקה אלא דברי אגדה ומוסר– כדרכו בקודש בסיום קבצי הלכות, וכמפורסם בשמו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. כך גם מטים עיקר דברי הרמב"ם בדיונו העקרוני על השתמטות בני תורה מחובות ארציות, בהלכות תלמוד תורה ובפירוש המשנה באבות – השולל באופן חמור את התפרנסות בני תורה מצדקה ומתמיכת הציבור הרחב – ממילא מסתבר שדברי הרמב"ם בהלכות שמיטה – הכוללים גם פרישה מה"חשבונות הרבים אשר בקשו להם בני אדם" – אינם נותנים לתלמיד חכם כלל היתר הלכתי הלכה למעשה, אלא מדובר על הבטחת הקב"ה לדבקים בו.

לסיום, אוסיף הרהורי דברים – אף שדרכה של הציונות הדתית ככלל אינה מקבלת את דברי הרב בניזרי במישור המעשי, וההתנהלות היום יומית הדתית לאומית גורסת שדבקות בתורה ולימודה אינה כוללת דחיית על של חיי המעשה וקיום מצוות רבות ונוספת, אינה סותרת אלא אדרבה מחייבת שירות צבאי. אך אין בכך בכדי לחלוק על מסורת חז"ל בדבר עליונותה ומרכזיותה של התורה בחיינו.

תוכם של דברי הרב בניזרי, כפי שניסנו לטעון, אינם במישור התורני – עקרוני.  למיטב הבנתי – השדר של עליונות התורה אינו מעוגן בהכרח בפטור משירות צבאי. אך תוכם של דברים מצוי בהחלט בזווית החינוכית והציבורית – כפי שכבר נגעו גדולים וטובים ממני.

האמת הנשקפת מדברי הרב בניזרי היא שאכן קל יותר לחנך לעליונות התורה במידה והיא מוצגת כערך מונוליטי, ועוד יותר מכך –בתרגומה המעשי כעיסוק בלעדי. מאשר להטמיע את העליונות התורה ולימודה – בעוד שתפיסת הרוחב התורנית של הציונות הדתית הדורשת את התגשמות התורה בכל מערכות החיים, מציבה בהקשר זה אתגר חינוכי משמעותי, שעליו עמלים מחנכים ומחנכות מסורים ונפלאים.

והאמת והשלום אהבו.

=======

בניה מינצר לומד לדיינות בכולל 'ארץ חמדה' ועוסק בכתיבה תורנית בממשקים שבין הלכה למדינה