מה גדול ממה? לימוד תורה או שירות בצבא. השאלה הזו מסעירה את החברה הישראלית כבר עשרות שנים, נראה מה יש לפרשת השבוע לגלות לנו – דברים מאוד מעניינים שלא כולם יאהבו לשמוע.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

WhatsApp Video 2020-06-24 at 10.43.42 (1)

בסוף הפרשה מסופר על כיבוש עבר הירדן המזרחי, ולפני המלחמה עם עוג מלך הבשן הקב"ה אומר למשה "אל תירא אותו, כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו…" אל תפחד מעוג מלך הבשן. מה הסיפור פה?

נחזור לתחילת ארבעים השנה, למלחמת עמלק. משה אומר ליהושע "צא הילחם בעמלק", אתה תלך להילחם בפועל, ומה אני, משה, אעשה? – אעלה לגבעה ואתפלל. אומרת התורה "וידי משה כבדים", למרות שמשה היה מאוד חזק פיזית היה קשה לו להרים את ידיו, למה? – מסביר רש"י "בשביל שנתעצל במצווה ומינה אחר תחתיו – נתייקרו ידיו".

הייתה מצווה להילחם בעמלק, ומשה התעצל בה, ולא הלך בעצמו עם חרב ביד להילחם בעמלק, אלא שלח את יהושע לקרב, והוא עצמו נשאר להתפלל, לכן הוא נענש והיה קשה לו להרים את ידיו.

בעוד שבועיים, בפרשת פנחס, רש"י יספר לנו שבפרשה שלנו משה רבינו חוזר בתשובה. במלחמת סיחון ועוג משה רבינו לוקח חרב ביד ה' אומר לו "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו, אתה משה לובש מדים, שם קסדה ומסתער על האויב".

משה רבינו, גדול תלמידי החכמים בהיסטוריה, יצא בעצמו להילחם ולא נשאר בישיבה. כך התנהג אברהם אבינו עם ארבעת המלכים, כך עשה יהושע, כך עשה דוד, וכך נעשה אנחנו.