"לעולם אל תחפש אישור למשהו שאתה כבר מאמין בו", זהו הכלל הראשון במודיעין כפי שכותב בן מקנטייר בספרו "המרגל והבוגד". התקלות והקלקולים, שהתגלו במהלך חקירת "פרשת דומא", מעוררות את השאלה האם ייתכן שגורמי החקירה בישראל, הפרו בניסיונם למצוא את הפושעים?

סימני השאלה סביב זהות מבצעי הרצח משפחת דוואבשה בכפר דומא עלו בין היתר בתוכנית "עובדה" שעסקה בפרשה זו, וישנם לפחות שני עניינים שלא התבררו בתוכנית עד תומם. האחד נוגע לראיון עם חוקר המשטרה. החוקר סיפר שעד ראיה מהכפר תיאר בפניו את מה שאירע באותו לילה, אולם השוטר לא נשאל האם אותו עד נחקר. והעניין השני שעולה האם בבדיקת ההיתכנות (או אולי באי בדיקתה) שערבים הם אלו שציירו את הכתובות בעברית.
עניין הגרפיטי הוא קריטי להבנת ניתוב כיווני החקירה, וחשוב להדגיש כי היו מקרים שבהם רוססו כתובות בעברית ע"י ערבים, ולא רק ביו"ש.

בית המשפחה שנשרפה, בכפר דומא (צילום: מרים אלסטר/ פלאש90)

בשנת 1913 נרצח בקייב ילד אוקראיני בשם יושצ'נסקי. בעקבות הרצח נרקמה עלילת דם שהאשימה יהודי בשם מנדל בייליס במעשה. בעקבות משפט בייליס כתב זאב ז'בוטינסקי את מאמרו "במקום סנגוריה": "עד עכשיו היו מסדרים לנו רצח דתי בידיים בלתי זריזות ובאופן גס… אפשר שימצא אומן מושלם שיעבד תכנית, יחשב מראש את כל האפשרויות… באופן שיוצר רושם מדהים… בין האנטישמיים יש אנשים בעלי תרבות, ומאידך גיסא יש אנשים עשירים מאוד ובעלי יכולת גדולה, שיש בכוחם להשתמש באמצעי זיוף בדוקים ומנוסים מאוד. לא כל כך קשה בימינו למצוא גם בר-נש יהודי שישבע לשקר."

נער הגבעות מגשימים את החזון של היהודי החדש

השב"כ פעל עד לשלב מסוים בקרב גורמים חתרניים בישראל שהיו בקשר או בעלי זיקה לקומוניזם, כמו "השומר הצעיר", מפ"ם והארגון האנטי -ציוני קומוניסטי "מצפן", עבר טרנספורמציה למעקב אחר גורמי ימין. בכדי להבין את עומק השינוי ניתן לומר שבתהליך שטרם נחקר, עברו חברי תנועת "שלום עכשיו", שהיא למעשה "מצפן" רך, לשורות השב"כ ושינו את הלך המחשבה ודפוס הפעולה שלו. הדבר מתבטא בייחוד בהקמת המחלקה היהודית. באופן מטפורי אפשר לומר שמכשירי האזנה שהיו מותקנים במשרדו של מאיר יערי, ממנהיגי השומר הצעיר, פורקו והותקנו במשרדי מועצת יש"ע.

האוריינטציה של המחלקה היהודית מכשילה אותה בתפקידה. במקום שינתבו את כישורי השטח שפיתח נוער הגבעות לטובת סיכול אירוע פח"ע נגד יהודים, הרחיקו את נערי הגבעות מהקונצנזוס והדירו אותם מהחברה. פסילתם משירות צבאי אף היא שגיאה קשה שכן דווקא מנערים נונקונפורמיסטים שכאלה, צומחים לוחמים ומפקדים נועזים, כפי שכתב ההיסטוריון הצבאי לידל הארט. הייחס המיוחד שלו זוכים נערי הגבעות הן מצד המחלקה והן מצד התקשורת דורש בירור ייסודי, מאחר והוא גולש מעבר לשנאה העצמית שאליה כבר התרגלנו ושנובעת מסלידה מהיהדות ומזיכרון הגלות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

פינוי מהכפר דומא, לפני 5 שנים (דובר צה"ל)

הנערים הללו מגשימים את החזון של היהודי החדש. העברי שמחובר ומתערה באורחות חייו בנוף התנכ"י. מאז הקמת המדינה ועד היום טענו סופרים ישראלים משפיעים, וביניהם ס. יזהר, בנימין תמוז, א.ב. יהושע ועמוס עוז, שהמעשה הציוני הוא פגיעה בנוף הארצישראלי הקדום. והנה באופן פרדוקסלי דווקא אותם אלה שמממשים את תיאורו של יזהר, בסיפורו "השבוי" מ-1949; "אי-בזה היו רועים רחוקים נוהגים את צאנם בלב השדה בשלוַת הליכות", מוצאים עצמם מוקעים ונרדפים ע"י הממסד.

יש הרבה אחראים בפרשת דומא וספק אם התנהלותה של המחלקה היהודית הייתה מתאפשרת אילולא תיאורו של ז'בוטינסקי מאותו מאמר, שנראה כאילו נכתב בימים אלה: "מאתים רבנים נשבעו בדפוס… שאין היהודים שותים דם תינוקות, ואיש לא שם לב… רושם כזה יעשו כל נאומים שנשאו ושעתידים לשאת צירי היהודים בבית-המחוקקים… כל דברי ההגנה הם לבטלה. ואולי יש בהם גם משום נזק. זה שנים אחדות יושבים היהודים על ספסל הנאשמים. לא הם חייבים בדבר. אשמים הם רק באחת: הם מתנהגים כאשמים."

אם התקווה הקלושה, שבערעור לבית המשפט העליון יתקיים משפט צדק, ואכן יתחוור שמערכות חשובות במדינה הלכו שולל אחרי כתובות גרפיטי, יהיו כאלה שיאלצו להתוודות ולומר "אבל אשמים אנחנו". וראשי המדינה, המתהדרים במורשתם הבית"רית, יצטרכו לשאול את עצמם כיצד לא הפנימו את מאמרו היסודי של מנהיגם.

 

ד"ר יהודה שלם, עמית מחקר במכון אריאל לביטחון ותקשורת