דווקא בגלל שאנחנו לא חושבים שאתם בייביסיטר, חשבנו שתשמשו דוגמה לתלמידים, ולא רק חישובים כלכליים והסכמים יבשים והשוואת תנאים עם המורים העל יסודיים ינחו אתכם.

דווקא בגלל שאנחנו מעריכים את המקצוע הפדגוגי, שלא נמדד רק במתן תעודות וציונים אלא שרוח אחרת מנשבת בין מורי ההוראה בישראל, חשבנו שתהיו נחשונים ותגידו שבימים שהמשק בטלטלה אדירה, אנחנו ניכנס מתחת לאלונקה. אנחנו נבוא, אנחנו נתרום, אנחנו ניתן מה שצריך. נכון, מקצוע ההוראה בשחיקה מתמדת, ויש מה לדבר על היחס שהחברה נותנת לנו, ויש מה לדבר על התנאים המחפירים שמעניקים לנו, אבל משבר לאומי זה לא הזמן להתעסק בזה. אנחנו כן נגיד, ונזכיר לכם, אבל ניכנס וניתן יד, כי לפני הכל אנחנו אנשי חינוך. זאת הייתה הצפייה לפחות שזה המסר שתעבירו לציבור.

מערכת החינוך צריכה לעבור טלטלה רצינית, להתאים את החינוך למאה העשרים ואחת, להפוך את הכיתות הרבה יותר דינמיות ובין כלל השינויים החברה בישראל צריכה להשקיע ולהעניק הרבה יותר שכר למורים שלה, לעלות את קרנם של אנשי החינוך שהם אלו שיוצרים את דור העתיד במדינה שלנו. לעלות את רף היוקרה והקבלה לבתי הספר לחינוך. זה נכון בימי קורונה ובימים רגילים.

אבל במצב הנוכחי בו האבטלה גואה, אנשים כמעט ואינם מתאוששים, מן הראוי היה שסקטור המורים שבאמת נחבט הרבה פעמים מעבר למה שצריך, היה מראה אצילות נפש ומסכים לקחת את 9 הימים הללו כדי להעניק צינור חמצן. הגם ששר החינוך נהג בכוחניות, על אף שפקידי האוצר עשו הסכם לא משהו… הייתם צריכים להגיע לפתרון שלא משאיר על הפרק בכלל את העובדה שלא תלמדו את אותם 9 ימים. על הנהגת המורים היה להסכים לכך לבסוף וליצור תודעה ולמנף את הנתינה של המורים. היו תולים כרזות ומארגנים מחוות מנשיא המדינה ואולי אפילו כפיים מהמרפסות על כך שהמורים יצאו גדולים והסכימו לתת כתף למשק בשעת משבר.

עיקר התסכול של הציבור נובע אולי מכך שהורים רבים יצטרכו לבצע תרגילי גמישות עם הילדים שלהם בגלל הקיצור הפתאומי בלימודים, אבל יותר מכך הוא מביע אכזבה. אכזבה דווקא בגלל הערכה ששמורה לנו למקצוע ההוראה. וכאן מי שייצג אתכם עשה לכם שירות מעולה בשמירה על האינטרסים שלכם לטווח הקצר, אך עשה שירות דב לתפיסה הכוללנית של מהו מורה בחברה שלנו. וזה הפספוס העיקרי.