מתחילת השבוע התקשורת סוערת בגלל כדורגלנים שעשו מעשים לא ראויים עם קטינות. בואו נקווה שהכל יתברר כטעות, ובכל זאת זו הזדמנות לעשות פסק זמן ולהסתכל על תופעת ה'כוכבים' מלמעלה.

הטענה העיקרית כלפיהם היא שמעבר לכך שהדבר מנוגד לחוק, ההתנהגות לא ראויה כי הם משמשים דמויות לחיקוי לבני הנוער. האמת, צודקים. תשאלו מתבגר אקראי איזו קבוצה זכתה בליגת העל לפני כמה שנים. עכשיו תמשיכו בניסוי, ותשאלו אותו מה השם של ראש העיר הנוכחי, או של השר לביטחון פנים…

כוכבי כדורגל וכדורסל, זמרים וידוענים למיניהם, סדרות טלוויזיה ושאר דמויות מתחום הבידור, גודשים את עולם התוכן שלנו. הן כל כך מרכזיות ולגיטימיות, עד שאנחנו אפילו לא מרימים גבה כשנשיא המדינה יושב ביציע הכבוד במשחקי הנבחרת, או כשראש הממשלה נפגש עם זוכת האירוויזיון.

למה אנשים מעריצים כוכבים? מה הם מוצאים בהם? התשובה נעוצה במילה אחת: משמעות.

מעבר לצרכים הפיזיים שלנו כאכילה ושתיה, אנחנו מחפשים משמעות אישית לחיים. תחום בו אנחנו מצליחים להתבלט, לממש את הכוחות שלנו, חלום שייתן לנו אופקים חדשים וסיבה לקום בבוקר. כך למשל אנחנו הולכים לעבוד לא רק בשביל לסגור את החודש, אלא גם ובעיקר בשביל "לעשות משהו עם עצמנו".

הרב קוק (ע"פ עין אי"ה ברכות פרק שני, פסקה ב), כותב שמשמעות לחיים היא צורך כל כך קיומי, עד שאם האדם לא מוצא אותה, הוא בהכרח יבקש תחליפי משמעות.

שקיעה בהנאות גסות, התמכרות לשתיה חריפה וישיבה אינסופית מול המסך, כל אלו ביטויים מוקצנים של אותה נקודה. לדברי הרב קוק, זה היה גם עניינה של העבודה זרה: ריגוש עוצמתי ופראי שנתן תוכן מהיר וקל לחיים, במקום תוכן פנימי עמוק שדרש עבודה והתעמקות.

ולכאן נכנס גם עולם הבידור והספורט. פעם ישבתי עם תלמיד לשיחה אישית. הוא סיפר לי בטון מלא חשיבות שאמרו לו שהוא דומה לרונאלדו, הכדורגלן המפורסם. ואז נפל לי האסימון לגביו, הכל התחבר. ההשקעה האינסופית שלו בכדורגל על חשבון הלימודים, התסרוקת, הפוזה, תחושת ההתנשאות שהוא משדר כלפי אחרים.. כל אלו, במודע או שלא במודע, היו ניסיון לחקות את אותו כדורגלן.

וזו בדיוק הבעיה. כשכדורגלן נתפס כמצליח בגלל חוזה עתק מנקר עיניים, מועדוני מעריצים, או כמות עוקבים ברשתות החברתיות, מבלי להתייחס כלל לאיך הוא מתנהג בחייו האישיים ולעולם הערכים שלו, יש כאן אמירה נסתרת שכבוד, הנאות ופרסום קודמים לכל. כשזמרות נוצצות הופכות לדמויות חיקוי נכספות ומקבלות סיקור נרחב לפעמים אפילו במהדורות החדשות, המסר הוא, שכדי להצליח את צריכה להיות יפה ובלבוש צעקני. בלי זה פשוט לא יסתכלו עלייך.

אז למה אנחנו מזדעזעים רק כשמתפרסמים בתקשורת מעשים כאלו? האם שאר עולם הבידור הוא באמת לרוחנו?

חשוב להדגיש, איני אומר שכדורגלנים או כוכבים באופן כללי הם אנשים לא מוסריים. יכול להיות שבחייהם האישיים הם מוסריים וערכיים. אבל הפרסום שלו הם זוכים והאווירה הכללית של עולם זה, מביאים לידי ביטוי צדדים הפוכים לגמרי.

צפייה בכדורגלן, זמרת, או דמות מוכרת בטלוויזיה, אינה מצטמצמת לתחביב תמים לשעות הפנאי. כל אלו הם דמויות לחיקוי. בואו נעמוד מול המראה ונשאל את עצמנו: האם זה עולם התוכן שאותו אנחנו רוצים לאמץ? האם זה המסר שאנו רוצים שילדינו יחקו?

 

הרב שמואל אברהם הוא רב קהילת "ספרדי דתי לאומי", הדר גנים, פתח תקווה