במהלך כל השנה האחרונה, מאז בחירות אפריל 2019, חוזרת השאלה בתקשורת הסרוגה: איך זה שהמפלגות המגזריות שלנו מייצרות כל כך הרבה עניין ותשומת לב, וגורפות כל כך מעט קולות? איך זה שהחזקנו בכמה משרדי ממשלה בכירים, וכסאות קבינט, וכשלנו פעם אחר פעם בקלפי?

הסיור של 'ימינה' בנגב, יכול לתת תשובה משכנעת. הכוכבים: נפתלי בנט, שר וחבר קבינט כמעט 7 שנים ברציפות, ובצלאל סמוטריץ', עד לאחרונה שר התחבורה וחבר הקבינט הבטחוני. שניהם דיברו על פצצות מתקתקות, משל היו בעומק שטח אוייב.

סמוטריץ' ציין את הרחם הבדואי כפצצה מתקתקת, וקבע שיש להילחם ב"ריבוי הטבעי" הבדואי. בנט הכריז שאנחנו "מאבדים את הנגב", ויש להילחם על הריבונות מול הבדואים ויישוביהם. הנה איך הפוליטיקאים הבכירים של המגזר ממלאים דליים ובועטים בהם שוב ושוב.

בנט, שזכה לשבחים במערכת הביטחון, והפגין חשיבה עצמאית ראויה לציון בתקופת הקורונה, חזר לברוגז המתוסכל שלו. בדרך לאופוזיציה כבר הפטיר שביבי "חלש מול החמאס, וחלש מול ההסתדרות", והצליח במשפט אחד להתנער מתפקידו ולהכפיש ציבור של מאות אלפי עובדים. כישרון.

סמוטריץ', לפי התקשורת, הפתיע לטובה במשרד התחבורה. אבל, האיש לא שכח את המורשת. סמוטריץ' היה ציר מרכזי ב"רגבים", שנוהגים מפעם לפעם להשחיר את הנגב ולמתג אותו כחבל ארץ שומם ומוזנח, עמוס גמלים מדממים וגנבים ממוצא בדואי. מגבעות השומרון רואים מעט מאוד אמת, ביחס לנגב.

ראוי לומר, באופן ברור: באופן כזה, אתם לא רצויים בנגב. תחזרו לקדומים ולרעננה. אם באתם לחרחר ריב ולהשחיר את המקום בו אנחנו בונים ומחברים יום יום, אנחנו מוותרים. תבואו אחרי שתתגברו על המניירות הילדותיות. הנגב חשוב מדי כדי שנתמסר לשואו הריקני הזה.

מי שמתגורר ומעורב בעשייה בנגב, יודע שמעולם לא היה מצבו טוב יותר. ב-2015 הקמנו את מועצת הנגב, הכוללת עשרות ראשי רשויות, בדואים ויהודים, ראשי ערי פיתוח ומועצות אזוריות. שני אשכולות אזוריים עושים עבודה נהדרת בנגב המזרחי ובנגב המערבי. שיתופי פעולה באיזור הולידו אזורי תעשייה משותפים ומיזמים חינוכיים נפלאים כ"כוכבי המדבר". יש מנהיגות אמיתית ומשותפת בכל רחבי הנגב. לא במקרה שני ראשי רשויות בנגב עד 2018 (ואחד נוסף משנות התשעים), הם כיום שרי ממשלה.

האם יש בעיות? ודאי. הזנחה ארוכת שנים של ערי הפיתוח והישובים הבדואים, משאירה, עדיין, את ילדינו הרחק מאחור, בכל הנוגע להישגים לימודיים, הישגי בגרות והשכלה גבוהה. תשתיות הבריאות הירודות בנגב, מביאות לכך שאנחנו חיים 3-4 שנים פחות, בממוצע, מהישראלים החיים במרכז הארץ. מה עוד? 50% יותר אבטלה (לפני משבר הקורונה), ושכר ממוצע נמוך בחצי, מהשכר הממוצע במרכז.

בכל אלו לא טיפלו השרים בנט וסמוטריץ', בשבע השנים האחרונות. בכל אלו לא טיפלה המפלגה המגזרית התורנית. למעט הבלחה אחת, של תכנית תיאורטית לפיתוח הנגב, בהובלת אלונה ברקת ואלישיב רייכנר מ'הימין החדש' בבחירות אפריל 2019, לא היו למפלגות המגזר עניין או רצון, לסייע לנגב.

אז בואו נבלבל אותם מעט עם העובדות. האמת היא שהבדואים בנגב הם שליש מכלל הישראלים המתגוררים כאן, ויושבים על 4% מאדמות הנגב. לא השתלטות ולא פצצה מתקתקת. אם השרים לשעבר היו מדברים על הריבוי הטבעי החרדי או המתנחלי במונחים כאלה, הייתה עולה בצדק הטענה על אנטישמיות נוסח דר שטרימר. אם הם היו מצביעים על ריכוזי יוצאי אתיופיה, המורשעים פי ארבעה מישראלים אחרים, כפצצה אלימה, היו מוקעים בצדק, על גזענות מהסוג הנחות ביותר, ונזרקים מחוץ לגדר הפוליטית.

העתיד שלנו בנגב הוא עתיד משותף, ישראלים יהודים וישראלים בדואים. מי שמגיע כדי להקשיב ולתת כתף וגב, הוא אח ושותף. מי שמגיע כדי לקושש כותרות, ולשסות יהודים בבדואים, אחרי שלא נקף אצבע למעננו במשך שנים, עדיף שישאר במקומו, וילמד איזה שיעור או שניים, לפני שהוא מראה כאן שוב את פרצופו.

=======

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם, תושב שדרות וממייסדי מועצת הנגב