סיפרה לי מורה בבית ספר יסודי שפעם קראה עם תלמידיה את אגדות החורבן והגיעה לקטע שבו רבן יוחנן בן זכאי נפגש עם אספסיאנוס שהתרשם מחוכמתו ומבקש את יבנה וחכמיה.

התלמוד מגיב: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", מדוע לא ביקשת שיסיר את המצור מעל ירושלים? הצביע תלמיד אחד, מספרת המורה, ואמר: יש לי תשובה לטענה הזו; וכי מה אתם חושבים שרבן יוחנן מדבר עם אספסיאנוס? עם הקדוש ברוך הוא הוא מדבר! אספסיאנוס הוא רק צינור. הדיבור הוא עם ה', וה' כבר החליט להחריב את ירושלים, אבל אפשר אולי להתפשר איתו על יבנה וחכמיה.

הבנה נפלאה לדעתי, וארשה לעצמי להוסיף הסבר אמונתי-היסטורי: הקורא את דברי ימי בית שני רואה שמאה וחמישים השנים האחרונות שבו הן שנים שבהן המדינה היהודית מתדרדרת מדחי אל דחי מבחינת התנהגותה ואופייה.

מתתיהו ובניו עוררו תנועה עממית שנלחמה ביוונים ובמתיוונים במסירות ובאמונה גדולה, ואילו צאצאיהם הפכו למתיוונים בעצמם, החיים כנכרים, מחזיקים חיל שכירים נכריים, שופכים דמי אחיהם ומתוך מלחמת אחים מזמינים את הרומאים, שמטעמם פועלים מעתה כאן הורדוס הרשע וצאצאיו, והנציבים הרומאיים.

למדינה כזאת אין כבר זכות קיום. מצד שני, באותם זמנים עצמם פורחת התורה, בית שמאי ובית הלל ורבן יוחנן בן זכאי ותלמידיהם, הבונים לדורות את התורה שבעל פה ואת בית המדרש היהודי. ברגע הזה יכול מנהיג אשר רוח בו, בתוך ימי הסבל והחורבן, להבין שכעת אין כבר תקומה לירושלים זו ובעתיד הרחוק צריכה להיבנות ירושלים אחרת, אבל יש כאן ועכשיו עתיד ליבנה, ולפנות אל אספסיאנוס, ובעצם אל הקב"ה: תן לי יבנה וחכמיה!

אנחנו ברוך ה' כבר כמה דורות במציאות של גאולה. הגולה היתה למדורת אש, ואילו ארץ ישראל נבנתה מאפס והפכה למגדלור של הצלחה. הקב"ה השפיע חסדים מופלאים ואין-סופיים על כל מה שנעשה על ידי בני ישראל כאן לשיבה ולתחייה ולבנין, פעם אחר פעם הציל אותנו מאויב שקם להשמידנו ולפי כל התחזיות הסבירות היה אמור לבצע זאת, נתן לנו ברכה עצומה בחקלאות ובכלכלה ובמדע.

המתבונן בעינים אמונתיות במה שעבר ועובר עלינו, יכול לראות שהקב"ה כאילו פועל איתנו כל הזמן בתחבולות חדשות שהוא ממציא כדי להוביל אותנו בכיוון שעליו נשבע לאברהם יצחק ויעקב ויוצאי מצרים, לקדם את הטוב שבנו ולעצור בעדנו מלהזיק לעצמנו.

הקולוניות המוצלחות של גרמנים ואמריקאים לא יצרו כאן ארץ עמים רבים ואילו המושבות הדלות של יואל משה סלומון והבילויים וחובבי ציון היו לראש פנה, אנשי העלייה שנייה חשבו יותר מידיי על סוציאליזם ואחוות עמלים, הקב"ה התעלם מערכיהם החולפים ופיתח את קיבוציהם להיות למופת של יישוב הארץ.

במלחמת השחרור מתוך הבטחות רצחנות של מנהיגי הכנופיות אבל גם מתוך עימות בין ההגנה והאצ"ל, בוטלו גבולות החלוקה החונקים ונוצרה תנועת הבריחה הערבית הגדולה שאפשרה את הקמת המדינה. שעתנו הגדולה אחרי המלחמה הזאת היתה בשיתוף פעולה אנושי-אלוקי בהבאת נדחי ישראל בכמויות כפולות ממספר תושבי המדינה וביישובם בנגב ובגליל. אבל הקב"ה לא הסתפק בכך ויצר את מלחמת ששת הימים, המופלאה שבנצחונות בהיסטוריה כולה, והביא אותנו למרחבי ארץ כבירים, לערי אבותינו ולהר הבית.

הקב"ה זיכה אותנו

כשאמרו שאי אפשר ליישב את יהודה ושומרון בגלל הירדנים, נתן ה' בלב הירדנים להודיע שאינם מעוניינים עוד ביהודה ושומרון. כשאמרו דמוגרפיה הפתיע אותנו ה' בירידה תלולה בריבוי הטבעי הערבי ועלייה בריבוי הטבעי היהודי. אמרו – אי אפשר לעשות דברים נגד מנהיגי המעצמות והעולם, ואז התברר שראש ממשלתנו המוכשר יודע לשמור על קשרים טובים עם רבים מהם. אמרו – האמריקאים לא יתנו, ובא הקב"ה וזיכה אותנו בממשל אמריקאי אוהד במידה שלא יכולנו להעלות בדעתנו.

תוצאות מלחמת ששת הימים, והשאלה מה עושים במתנות ה' שקיבלנו באותם ששה ימי ישועה, הם מזה חמישים שנה השאלה העיקרית בחיי האומה והמדינה. כוחות חזקים מאד מובילים בכיוון ביטול כל מה שהושג אז. היו להם לא מעט הצלחות. אבל מצד שני זכינו לירושלים גדולה ומאוחדת, לגולן ישראלי פורח, לישובי בקעת הירדן ולמאות ישובים ומאחזים ביהודה ושומרון. ואולם, בקצה הספקטרום עומדים כוחות ערביים ומוסלמיים שבלי להצטדק ובלי להסתיר – שואפים להשמיד אותנו ואת מדינתנו, וגם בינתיים עד שיגיעו ליעד אוסרים כניסה של כל יהודי למקומותיהם וקורעים אותו כדג אם יעבור על האיסור הזה.

אחריהם ניצבים כוחות בינלאומיים ואירופיים המסייעים לכיוון הזה בטיעונים צדקניים ותוקפים ומגנים את ישראל בכל יום ובכל תנאי, אחריהם יהודים אובדי דרך שלוחמים מלחמה פוליטית ואקדמית מגובה בתקשורת רבת כח, נגד התיישבות יהודית במרחבי הארץ ואף בירושלים ובאותה נשימה גם נגד תורה ומצוות ('הדתה') ובעד רמיסת השבת ותועבות מיניות, שכבר שכחו את חזון 'השלום' וכבר אינם מסבירים לעצמם למה בעצם הם שונאים כל כך.

לאסוננו, כוחות אלו הצליחו לא מעט. כבר יצאנו מכל חצי האי סיני ומרצועות עזה ומרוב ערי אבותינו וממרחבים רבים ביהודה ובשומרון, כבר הרסנו במו ידינו עשרות יישובים פורחים, כבר הודו מנהיגינו הרשמיים שיש כאן 'פלסטין' וכבר הקמנו ממלכת רשע אסורה בכניסה ליהודים בעזה וברמאללה וביריחו ובשכם, כבר בנינו במו ידינו גדר של מאות קילומטרים שמגדירה אדמות קודש כארץ זרה, ויש לנו משטרה ומנהל אזרחי שפועלים רבות להפריע לאחיזתנו במרחבי הארץ. יש בארצנו מערכת של שופטים ויועצים שהשתלטה על נבחרי העם ופועלת על פי רוב להרחיק אותנו מנחלתנו ומתורתנו ולמנוע כל גילוי של גבורה ושל תבונה.

ומה בצד השני? זכינו להכריז רשמית על ירושלים השלמה כבירת ישראל ולבנות אותה ואת שכונותיה בגדול, זכינו לספח את רמת הגולן ולהקים יישובים בבקעת הירדן, זכינו שהוקמה תנועת התנחלות רחבה שהצליחה להקים יישובים רבים ביהודה ושומרון שהמשיכו להתקיים ואף פרחו למרות תקופות של טרור קשה ורצחני, ולמרות עוינות שלטונית, משטרתית וצבאית. פעלם של המתנחלים אחרי מלחמת יום הכיפורים היה קריטי.

בזכות מעשיהם לא הפכה הגדר והמחסומים ונקודות הבידוק שלאורכה לגבול סגור, ואנחנו קיימים בשטח. ואולם, הלהט שהוביל את תנועת ההתנחלות בראשיתה פג. יצאנו לדרך בעקבות קריאתו ההיסטורית של הרב צבי יהודה קוק "איפה שכם שלנו, איפה חברון שלנו, איפה יריחו שלנו, איפה בית לחם שלנו, האם שכחנו אותן?" אבל עם הזמן הסתפקנו בשמירה על היישובים שהקמנו ופיתוחם וצריך להודות שבמידה רבה אכן שכחנו את שכם ויריחו ובית לחם שלנו והפקרנו הרבה שטחים פתוחים. את דור נערי הגבעות שיצאו במסירות ליישב את השטחים הפתוחים ונתונים למשיסה בידי המנהל והמשטרה, מיושבי הדעת שבתוכנו נוטים לראות כבעיה סוציאלית ולא כחלוצים.

טראמפ לא יהיה יותר מתנחל מהמתנחלים

דונאלד טראמפ הוא איש טוב, חכם וחזק, ואוהב ישראל. אני יכול לומר לזכותי שחשתי זאת ברגע שהתחיל את דרכו כנשיא, כאשר גם הקרובים אלי ביותר הושפעו מתקשורת עוינת שהגדירה אותו כמשוגע. טראמפ אמר ועשה. הכיר בגולן ובירושלים והעלה את השגרירות לירושלים בגדול ובכל הרצינות. בא בעצמו עם כל מלוויו לבקר כאן. בכל פגישה שלו עם נתניהו הקרין ידידות אמת.

המון אנשים שלא מסוגלים לראות טוב, הזהירו בכל שלב: הוא לא יעביר את השגרירות, הוא סתם מדבר. אה, כן, מה? הוא מעביר את השגרירות? תראו איזה מחיר איום ונורא נצטרך לשלם על כך… ובכן, כל החששות התבדו. האיש מאמין בבורא עולם א-לוהי התנ"ך, אוהב צדק ושונא רשע וצביעות וחנפנות, אוהב את מדינת ישראל המתפתחת ושוחרת השלום ומתעב מחבלים ומנצלים, קורא לטוב טוב ולרע רע ומצפצף על 'פוליטיקלי קורקט'.

טראמפ לא רוצה להרע לנו וכבר הראה זאת במעשים ובדיבורים. בניגוד לקודמיו התמימים או המיתממים בבית הלבן הוא קלט יפה מה קורה כאן בקדמת הים התיכון. אבל הוא מנהיג העולם, לא מנהיג ישראל. כשיצא עם תוכניתו הוא חשב כאיש עסקים. הוא לא יכול להיות יותר ישראלי מן הישראלים ולא יותר מתנחל מהמתנחלים, ואם הישראלים לא יישבו את שכם ורמאללה ואת השטחים הריקים שבין היישובים הוא לא יכול לעשות זאת במקומם.

אם מנהיגינו לרבות ידידו הטוב נתניהו מדברים על מדינה פלסטינית הוא לא יכול להסתייג מכך באופן בוטה. בתבונתו הרבה הוא השתמש במושגים האלה, אבל דרש מן הערבים להפסיק להיות רוצחים ותומכי טרור ושונאי ישראל אם הם רוצים להשתתף בעסקה כל שהיא ונקב בלוח זמנים והזדמנויות.

ידידות ארצות הברית היא ברכה נפלאה, אבל אנחנו ברוך ה' לא תלויים בה. התעכבות תמיד מביאה נזק. נתניהו היה צריך מייד לאחר הופעתו המרגשת עם נשיא ארה"ב, לעשות התייעצות בזק טלפונית עם שריו דאז, ולהכריז רשמית על ריבונות, תוך הודעה שהפרטים יגובשו ויפורסמו בהמשך. לא כל דבר צריך לשמוע על פרטי פרטיו.

עצם ההתבטאויות של ידידי הטוב והאידיאליסט דוד אלחייני וחבריו גרמו להעצמה של פרטים לא מועילים בטקסט האמריקאי, ואחריהם ולצידם התחילו סיבוכים עם קושנר ועם האירופאים ועם כוחות שליליים בתוכנו. גם אחרי התבטאותו המצננת של קושנר והצעקות של מועצת יש"ע עדיין היה צריך להזדרז ולהכריז רשמית על הריבונות.

אנחנו לא רפובליקת בננות ולא צריכים להיות. בתוך הממשל האמריקאי יש כמה וכמה דעות, יש קושנר ויש פרידמן. ארה"ב לא היתה שולחת כוחות להילחם בנו גם אם היינו חולקים על הנשיא עצמו, קל וחומר כשהוא בכוונה שתק ונתן לקושנר לדבר. גם עכשיו, ככל שנקדים וככל שנערפל את הפרטים כן ייטב.

בספר ישעיהו כתוב: "כה אמר ה' למשיחו לכורש". הפסוק של היום הוא "כה אמר ה' לעבדו לדונאלד טראמפ". א-לוהי ישראל הכין תוכנית מיוחדת לעמו המסובך והמסבך המתאימה בדיוק לעת הזאת ומקדמת אותנו אל הייעוד: "בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם".

 

פרופסור יואל אליצור הוא חוקר תנ"ך וגאוגרפיה, תושב עפרה.