מאז שפרטי "עסקת המאה" הוצגו בינואר האחרון, נושא החלת הריבונות לא יורד מסדר היום. זו הייתה ההבטחה המרכזית של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקמפיין הבחירות, היווה חלק מרכזי בכל ההסכמים הקואליציוניים, והדיון הציבורי על איפה, מתי ואיך לא ירד לרגע מהכותרות. בשבועות האחרונים הריבונות הפכה לנושא המדובר ביותר במדינה, מימין ומשמאל – עם מחאות, דיונים, ואינספור שאלות מימין ומשמאל.

נראה שבישראל כולם מדברים על הריבונות, האם זה טוב או רע לנו, איפה יהיו מובלעות והאם תקום מדינה פלסטינית כתוצאה. אבל בארה"ב? דממה מוחלטת. בזמן שבישראל הנושא רותח, לאמריקנים בכלל לא אכפת. הנושא בכלל לא נמצא על סדר היום שלהם, ובמדינה מעדיפים להתעסק בהתפרצות הקורונה ובמחאות האלימות סביב מותו של ג'ורג' פלויד. ענייני הפנים הכו קשות בארה"ב, שסובלת גם ממשבר בריאותי וכלכלי וגם מגל מהומות שמפלג את העם ומשרה כאוס ברחובות. כתוצאה הציבור האמריקני עסוק כל כך בנושאים המתרחשים סמוך אליהם – והם פחות חושבים על נושאי החוץ כמו המזרח התיכון.

גם בממשל האמריקני מעדיפים לשמור על שקט – שגריר ארה"ב בישראל דייוויד פרידמן אמנם נפגש עם חברי הממשלה בארץ, אבל כבר לא מתבטא פומבית בנושא הריבונות וטרם התייחס למחלוקות בימין על הנושא. באופן קצת מפתיע, פרידמן אפילו לא הגיב לטענות של יו"ר מועצת יש"ע לפיהם טראמפ אינו ידיד של ישראל – אך כן התייחס באותו היום למותו של פלויד והמהומות שנרשמו בארה"ב כתוצאה. מי שפעם היה המקדם העיקרי של הוצאת הריבונות לפועל, כעת נמנע מלהתייחס לנושא באופן ציבורי, וגם שרי הממשלה שנפגשו איתו לא מספרים על שיחותיהם.

לאן נעלמו גרינבלט וקושנר?

גם משאר הבכירים שאמורים להיות מעורבים בדיונים כבר לא שומעים התייחסות לעסקת המאה והריבונות. השליח למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט, שהיה שחקן מרכזי בגיבוש המתווה האמריקני, פרש מתפקידו עוד לפני הצגת פרטי התכנית, ובינתיים מחליפו אבי ברקוביץ' לא ממש מעורב בנושא. ואיפה היועץ ג'ארד קושנר? הפעם האחרונה ששמענו ממנו היה עוד לפני הקמת הממשלה בישראל, כשפעל לצנן את ההתלהבות הישראלית סביב הנושא.

מה קרה לג'ארד קושנר? (צילום: מתי שטרן\שגרירות ארה"ב)

גם מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו התמקד בביקורו האחרון בארץ בנושא המאבק בקורונה, באיראן, ובדרישה לנתק מגע מהסינים. רק משפט אחד הוא סיפק בנושא הריבונות, וגם בו הוא הודה כי "עדיין נדרשת עבודה כדי להביא את החזון למציאות". בינתיים מי שהיו אמורים לעשות את העבודה הזאת הם חברי הוועדה האמריקנית-ישראלית המשותפת, שעד כמה שידוע עדיין לא נפגשו אפילו פעם אחת כדי לדון על גבולות החלוקה. לא פלא שבמועצת יש"ע כבר זועמים על כך שנתניהו לא מראה להם את המפות – כי יתכן מאוד שעדיין אין בכלל מפות כאלה.

לטראמפ לא אכפת מהגבול הישראלי

ומה לגבי טראמפ עצמו? נראה שמאז שנגמרו הבחירות ונתניהו נותר ראש הממשלה, פחות מעניין אותו מה קורה בארץ. הוא מעדיף להתמקד במשברים שפוקדים את ארה"ב, ויותר חשוב לו להעיר את בייס המצביעים הרפובליקני לקראת הבחירות בנובמבר, ולכן כנראה ישנם גם דיווחים על דחייה של התכנית. אחרי עסקת המאה, הקהילה היהודית ככל הנראה תהיה כבר בכיס שלו, וגם המצביעים האוונגליסטים שתומכים בריבונות הישראלית ביהודה ושומרון. הסבירות שיצביעו לביידן אחרי הצגת התכנית הנלהבת שלו והבטחת הריבונות נמוכה ביותר, ומבחינתו כל עוד ישראל מחילה את הריבונות ומקדמת את התכנית שלו, השאר לא משנה.

בסופו של דבר, לציבור האמריקני יש יותר מדי בעיות כרגע כדי להתעסק בישראל, ונראה שהממשל האמריקני מנסה להישאר מחוץ לקרבות שנרשמים כעת בימין על מתווה הריבונות והחשש של ראשי יש"ע מהקמת מדינה פלסטינית. מבחינת הבית הלבן, עדיף שישראל תסדר את העניינים שלה בעצמה לפני שהם יצטרפו לדיונים ולתגובות בנושא. הרי לא באמת אכפת לטראמפ איפה הגבול הישראלי יעמוד ואיזה יישובים יהפכו למובלעות – יותר חשוב לו שהוא יקבל את הקרדיט לקידום חזון השלום עם הפלסטינים.

פחות מתעניין בארץ. טראמפ (צילום: ג'וזף שטום\שאטרסטוק)

מצד שני, חשוב לזכור שבהסכמים הקואליציוניים נתניהו התנה את הריבונות "בתמיכה אמריקנית" – כך שהם יצטרכו להתייחס לנושא מתישהו כדי שהוא יתקדם. ובזמן שאנחנו מתקוטטים על מפות ומובלעות, אנחנו משאירים את הדלת פתוחה לכך שטראמפ, כמו טראמפ, יגיע בשעה הרצויה לו ויחליט מה לעשות על פי האינטרסים שלו – שלא בהכרח יהיו תואמים לאינטרסים הישראליים. כדאי מאד שנתאפס על עצמו וניסגר על מה אנחנו רוצים – לפני שהבית הלבן יחליט בשבילנו.