נתניהו רוצה ומאמין שעניינו חורג מדיון בבית המשפט, כי זהו משפט ציבורי ושנעשה לו רק בגלל שהוא מייצג את הקונטרה לאליטה הממסדית הוותיקה. אבל נראה שלרחוב הוא מצליח להוציא רק את תומכיו המובהקים, הגם שיש המונים שהסנטימנט שלהם לטובתו- אך הם נשארים בבית.

ביום ראשון בעת משפט נתניהו, הציבור רחש משני צידי המתרס. אך הציונות הדתית על מוסדותיה השונים לא היו בזירה, לא לצד נתניהו ולא כנגדו. הם צופים מהצד.

יש דתיים רבים שתומכים בנתניהו, יש רבים מהם שחושבים שרודפים אותו- או לפחות שאם זה לא היה נתניהו לא היו מתאמצים כל כך למצוא עליו את הפרשיות כנגדו. יש גם אחרים שחושבים הפוך, שכנגד נתניהו יש כתבי אישום חמורים ושנתניהו מוריד איתו את המדינה ביגון שאולה- בגלל ענינו הפרטי.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

אחד עם כיפה ואחד לשעבר במפלגת הציונות הדתית שכן הגיע לתמוך (צילום: סרוגים)

אלה וגם אלה לא היו בחזית ההפגנות. לא לצד נתניהו לא כנגדו. לא מועצת יש"ע שיודעת להוביל אוטובוסים, לא ראשי המועצות, רבנים וראשי מוסדות וזה לא בגלל הקורונה. אגב גם חרדים לא היו, מלבד בודדים, או תומכי ברלנד, שגם הם כורכים עניין בעניין אחר לא בטוח שלטובתו של נתניהו, וגם נציגי הציבור החרדי סכרו פיהם.

אפשר לומר שמרבית האזרחים לא היו בלהט ההפגנות ואולי בדרך כלל רובם לא יוצאים לרחוב. אבל אם נדבר על הציונות הדתית, כאן ישנו ציבור מאוד אקטיבי, שפעיל מאוד בכל הנוגע לקרבות ימין ושמאל- שפשוט לא היה שם. זה אכן היה יום מאוד עצוב, יום מביך, יום שלא משנה אם אתה בצד של נתניהו או בצד שכנגדו, יש בו התנגשות בין זרועות החוק.

נתניהו והשרים בדרך לדיון בבית המשפט המחוזי (צילום: פלאש 90)

והשאלה היא למה ומה המחיר? זה לא בגלל שימינה באופוזיציה, כפי שיש שירצו לטעון, אלא בדיוק ליהפך, ימינה באופוזיציה בגלל שהיא לא רוצה ליצור זהות אחידה עם נתניהו, ומנגד נתניהו שיכל להסתפק ברב רפי והותיר את בנט ושקד בחוץ, אותם הוא לא מחבב בלשון המעטה.

העובדה היא שהציונות הדתית ברובה נמצאת בכל הסיפור הזה על הגדר. והשאלה היא האם כאשר מתחולל כזה מאבק אדיר בין תומכי נתניהו למתנגדיו על זהות המדינה, הציונות הדתית יכולה לתת לגל הזה לחלוף מעליה, או שהיא צריכה להתייצב באחת החזיתות.

כי מרבית הציבור, בטח זה הדתי-לאומי רואה את זה מורכב יותר מאשר רדיפה ונרדף, או מושחת שמתבצר. את זה לא מבינים ביביסטיים ולא מבינים נושאי הדגלים השחורים.

הדגלים של הציונות הדתית הם שונים ואחרים ויש שיוסיפו שאפילו כבר לא אחידים. רובם נוגעים לסממנים הלאומיים של המדינה. אבל הנה מגיעה סוגיה ערכית, משפטית, הנוגעת ללב הסדר הפוליטי בישראל, והציונות הדתית במבוכה. זאת שמתיימרת מעת לעת להנהיג את המדינה. כך היה גם בסוגיות כלכליות עד לשנים האחרונות אז ליברליזם-קפיטליסטי מאוד הפך להיות פופולרי אצל רבים.

היא במבוכה כי גם היא ספגה מכות ממוסדות המדינה ומערכת המשפט, בהתנתקות, בתשובות המדינה לבג"צ שהובילו פינויים של עמונה, מגרון, נתיב האבות ועוד. אבל היא גם זוכרת שנתניהו היה חלק מהממשלה והצביע בעד ההתנתקות, היא זוכרת מי סתם כל ניסיון לשינוי במערכת המשפט עד שזה נגע בו אישית.

תומכי נתניהו (צילום: חיים גולדברג/ פלאש 90)

ובעיקר היא במבוכה כי אותה לימדו תמיד להיות ממלכתית, שגם אם אתה במאבק אדיר על חבל ארץ, על בתים של אנשים, גם אם אתה במאבק נחוש מול עוולות גדולות- לא קורעים את החבל שמו המסגרת בה נמצאים אזרחי המדינה, אם לא בשביל חבל ארץ אז בוודאי לא בשביל אדם אחד- מוכשר ככל שיהיה.

המאבק ברחוב מתגלה בין ביביסטיים לבין אנשי הדגלים השחורים, אולי זה יהפוך רק נחלת המשוגעים לדבר והשאר יעזבו את זה וימשיכו הלאה, יתכן גם שבמאבק ברחוב יקבעו גבולות הרשויות, השיח ויחסי האליטה והציבור הרחב, מה שיכול להשפיע על זהות המדינה בשנים הקרובות.

מכל מקום הציונות הדתית על הגדר. וכדאי להכיר, להפנים ולהבין את זה. האינטרסים של מרבית הציבור הדתי ושל נתניהו יצלבו בעוז אם וכאשר יחיל ריבונות ביהודה ושומרון בצורה מיטבית. אז הוא יזכה בפופולריות כבירה שיוביל את ספינת הדגל של הציונות הדתית בשנים האחרונות אל חוף המבטחים. אז היא תצטרך גם לבחון, מה מבין הדגלים הנוספים היא רוצה להרים למעלה.