"כל הרעיון של הפריימריז הפתוחים בשמאל זה מפני שהדת היחידה שכבר נוטרה לו, זאת דת האנטי ביבי. זאת אומרת הם אומרים לא משנה בעצם מי ינצח, מי יתאחד, העיקר שזה לא יהיה בנימין נתניהו. אני לא חולק את זה. בנימין נתניהו הוא פטריוט ישראלי, אני לא חושב שהוא ראש הממשלה נכון למדינת ישראל בימים אלה אבל זה לא הופך אותו לאיש רע, ולא לאדם שצריך לעשות התארגנויות מולו. אם משהו הוא אנטי דמוקרטי זה להגיד לאנשים עזבו את האידאלוגיה שלכם, ותתארגנו רק בשביל אנחנו או הם".

את הטקסט הזה לא אמר בכיר ליכודי לשעבר וגם לא איש ימין. את הטקסט אמר יאיר לפיד לפני שנים לא רבות. עושה רושם שהטקסט הזה נכתב ממש לימינו אנו. יאיר לפיד עומד בראש מחנה אנטי ביבי ומוביל אותו ביד רמה. מחנה שאין בו שום מכנה אידאולוגי למעט אחד- אנטי ביבי. מחנה אותו מנהלים לפיד וליברמן. עד לא מזמן, בני גנץ היה תקוותם הגדולה של השניים. הוא היה בעבורם טפט תכול עיניים עם רזומה מרשים. האיש שיכול לנצח את בנימין נתניהו סוף סוף ולהוציאו מבלפור. אך עם אצל ליברמן ובוגי השנאה לנתניהו היא אישית, אצל לפיד האנטי משרת אותו מצוין פוליטית.

בהיותו המנהיג של גוש רק לא ביבי, בני גנץ נוהל בידי ליברמן ולפיד. הוא כמעט הודה בכך בראיון לאילנה דיין. השנאה ללפיד משרתת אותו מצוין פוליטית. הוא יודע כי בגוש השמאל אין תקווה להגיע יום אחד למטרה מבחינתו- המעון בבלפור. ברגע שגנץ נכנס לממשלה לפיד הבין כי הוא כבר לא יהיה מקבל ההחלטות והשולט ופירק את כחול לבן. לפיד הבין כי כניסה שלו לקואליציה יחד עם גנץ תחסל את הסיכויים שלו להיות ראש ממשלה יום אחד. לפיד לא באמת רצה את גנץ כראש ממשלה כדמות. הוא רצה להיות המושך בחוטים ומוביל המדיניות. ראש הממשלה בפועל. זו הסיבה להתקפות של שלח וחבריו ביש עתיד- תל"ם. בני גנץ היה בעבורם דרך להשיג את המטרה, לא המטרה עצמה.

בני גנץ הבין את גודל המשבר ואת כובד האחראיות, בראיון שלו השבוע לאילנה דיין היה אפשר לראות את האמונה שלו בדרכו, בהחלטה הנכונה שלקח. האופציות שלו לא היו מזהירות, וגם לפיד מבין זאת מצוין. לפיתחו של גנץ עמדו שתי אופציות, האם ללכת לבחירות מיד אחרי המסע עם יזבק ובעיצומו של משבר הקורונה, שהיה מוביל ככל הנראה לכהונה מלאה של נתניהו, או להיכנס לממשלה ובסבירות סבירה להיות ראש הממשלה בעוד שנה וחצי, ולהדיח את בנימין נתניהו. אך זהו חלום הבהלות של לפיד, שמעולם לא וויתר על חלומו להיות ראש הממשלה.

בני גנץ נכנס לממשלת חירום בגלל האחריות, אך גם כדי להתנער מלפיד. ובדרך הוא כלל לא וויתר על העקרונות. אפשר להגיד בזהירות שזהו ניצחונו הגדול של השמאל הישראלי מזה עשור. שליטה מוחלטת במוקדי הכוח, ושום שינוי במערכת המשפט.

בראיון המצוין שלו הוא הודה שהוא לא חטף ביקורת משמעותית בשנה האחרונה, הוא היה בקונצנזוס הודה. גם כשהלך למהלך של ממשלת מיעוט, שמתנגדים לה הרבה יותר בציבור הישראלי, הוא לא חטף כמו עכשיו. כי הוא לא סיפק את הסחורה וזה הדחת בנימין נתניהו בכל הכוח.

לא משנה בכלל משבר קורנה, ולא משנה כלל שבנימין נתניהו היה זוכה בארבע שנים נוספות. ברגע שהוא לא יישר קו הוא חוטף. בעבור לפיד שימור אידאולוגיית רק לא ביבי זה אינטרס. אך דווקא בני גנץ עלול להוציא את בנימין נתניהו בזמן קצר הרבה יותר, עם שורת הישגים לא מבוטלים בעבור השמאל. אך אולי רק לא ביבי הוא באמת מעל הכל. אך כשהוא ללא לפיד, עם הסכם שעלול להוציא את בנימין נתניהו מבלפור, ושמירת האינטרסים של מחנה השמאל. כדי לפקוח את העיינים ולהגיד ביושר: בני גנץ ניצח.

 

דרור מנדל, בן 14, פרשן פוליטי צעיר