א. פסק בג"ץ צודק לפי מיטב הבנתי מהבחינה המשפטית בלבד, לאמור: כיוון שלא ניתן לפי חוק אבטחת הכנסה לשלם לסטודנטים ולאברכי ישיבות ועוד בעייתיות מעצם המצב הלא שוויוני – לא ניתן "להשחיל" את אבטחת הכנסה לאברכים דרך חוק ההסדרים. אני בכלל מקווה שזה עוד מכה לחוק ההסדרים בכללו, והמשך צמצומו, ומהבחינה הזו בג"ץ צודק.

ב. ברם הקביעה כי אין זה מוצדק ברמה המהותית לממן תמיכה בבחורי ישיבות ובאברכים. לא זו בלבד שאינה כלולה בבג"ץ, אלא שלמעשה ישנן אפשרויות רבות, וביניהן (לדוגמה) להעניק אבטחת הכנסה שוויוניות הן לסטודנטים והן לאברכי ישיבות, או אפילו לקבוע כחלק מזהותה היהודית של מדינת ישראל העדפה בתחום מסוים לאברכים ובתחומים אחרים לסטודנטים.

ג. עמדתי היא שבוודאי ראוי שהמדינה מצידה תסבסד בין השאר ואולי לפני הכל גם את לימוד התורה, שהוא חלק בלתי נפרד מזהותנו, ושורש קיומנו, ואיני רואה כל סיבה שהדבר לא יהיה. אין בזה עוול חברתי ומוסרי. להפך.

ד. במקביל, אני חושב שלטובת הציבור החרדי טוב יעשו אם יהיו בהם פחות ופחות מאלה שנזקקים לאבטחת הכנסה זו מסיבות שונות – למן תרבות העוני ועד לחילול השם כדברי הרמב"ם. אני חושב שהם הולכים בדרך שאינה דרכה של תורה, אולם זה ויכוח פנים תורני ואין לו קשר לפסיקת בג"ץ. הם הולכים בדרך שלהם עד שהם ישתכנעו אחרת, ואיני חושב שנכון יהיה לכפות אותם לסטות מדרכם.

ה. על כן אין מקום לברך שום ברכה – לא "דיין האמת" כפי שמברכים לכאורה חלק מהחרדים, ולא "שהחיינו" אלא להפשיל שרוולים ולברר את הבירור הפנים-תורני הזה, עד שנגדיל תורה ונאדירה.

המאמר מתוך אתר ישיבת פתח תקווה