הרבה אנשים מחכים להקלות של משרד הבריאות, בכדי להקל על עצמם את החיים. נשאלת השאלה: האם יהודי שומר תורה ומצוות יכול להסתמך על תקנות משרד הבריאות, גם כשהוא יודע שהחלטת משרד הבריאות כרוכה בסיכונים?

הרמב"ם (הלכות שבת ב:ג) מדגיש כמה אנחנו חייבים להקפיד לקיים את מה שכתוב בפרשתנו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" )ויקרא י"ח, ה(, ולא שימות בהם!

הוא מסביר :"שֶאֵין מִשְׁפְׁטֵי הַתֹורָ הנְׁקָמָה בָעֹולָם אֶלָא רַחֲמִים וְׁחֶסֶד וְׁשָלֹום בָעֹולָם"והוא מכנה (הלכה ג) את אלו שלא שומרים על הכלל של פיקוח נפש כמינים שחושבים שהדבר הוא חילול שבת ואסור, עליהם הכתוב אומר "וְׁגַם אֲנִי נָתַתִי לָהֶם, חֻוקִים לא טֹובִים, ּומִשְׁפָטִים לא יִחְׁיּו בָהֶם" (יחזקאל כ,כ"ה).

פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה חוץ מע"ז, גלוי עריות ושפיכות דמים (הרב הרי"ף סנהדרין פ"ח דף רפ"ז ע"ב), שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" – ולא שימות בהם.

אלה שמקלים בצו של פיקוח נפש, הם לא רק מזלזלים בהלכה אחת, אלא בכלל חוקי התורה. הם אינם נחשבים כמביאים "רַחֲמִים וְׁחֶסֶד וְׁשָלֹום בָעֹולָם", אלא כנקמניים ומרושעים.

"חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה״ (יומא פ"ה ע"ב).הלכה זו היא סיסמת היהדות. ״הנשאל הרי זה מגונה והשואל הרי זה שופך דמים״ (עיין טור אורח חיים, שכ״ז).

בהערכות של מערכת הבריאות לשלב הבא במאבק בקורונה, יש נטילת סיכונים מסוימת של עלייה בתחלואה. מרכיב חשוב בקבלת ההחלטות הוא רמות הסיכון הפרטיות של האזרחים. מעבר לעמידה בהנחיות משרד הבריאות, כל אחד מהאזרחים צריך להבין מהי רמת הסיכון שבה הוא יהיה.

לפי נתוני "מכון כללית למחקר" בקרב בני ה-70 ומעלה, %25 מבין אוכלוסייה זו עלולים לפתח מחלה קשה ולהגיע לאשפוז. משרד הבריאות נותן מענה לשקלול של אינטרסים, ועומד תחת לחץ של קבוצות הדורשות "לפתוח" את המדינה. הסטנדרט של כל יהודי מאמין צריך להיות גבוה מזה של משרד הבריאות, משום שלכל יהודי יש קודם כל חובה לקיים ציווי אלוקי – וחי בהם.

אכן, כל אחד חייב לקיים את התקנות, בוודאי כשהן מחמירות, אבל כאשר הן מקלות הדרישה מיהודי שומר תורה ומצוות היא גבוהה יותר- וחי בהם.

רבינו יצחק בעל התוספות, מצוטט בתוספות (יומא דף פ"ה ע"א): "אומר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב (ויקרא י״ח: ה׳) וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל".

לכן גם אם הסיטואציה היא כזו שעל פי רוב אין בה סיכון, ולמרות שבכל ההלכות אנו מכריעים על פי ה רוב, בפיקוח נפש אין אנו רשאים ליטול על עצמנו את הסיכון. אסור לנו בשום פנים ואופן לאפשר את מותו של יהודי.

מסופר על הרב מבריסק זצ"ל, שהיה ידוע בהחמרותיו המרובות, שכאשר הייתה מגיפה באזור מגוריו והוא נשאל לגבי צומות ותעניות, מה דינם של אנשים חולים, הוא הקל מאוד, וציווה שיאכלו ולא יתענו כלל. כששאלו אותו "רבינו: מדוע אתה מקל בהלכות תעניות?" ענה להם הרב מבריסק: "אני לא מקל בהלכות תעניות, אני מחמיר בדיני פיקוח נפש".

הרמב"ם במשנה תורה (הלכות יסודי התורה ה׳ :א׳) כותב על פסוק נוסף בפרשתנו; "כָל בֵית יִשְׁרָאֵל מְצֻּוִין עַל קִּדּוש הַשֵם הַגָדֹול הַזֶה שֶנֶאֱמַר (ויקרא כ"ב ל"ב) "וְנִקְּדַשְּׁתִי בְתֹוְך בְנֵי יִשְׁרָאֵל". ומזהירן שֶלא לְחַלְלֹו שֶנֶאֱמַר (ויקרא כ"ב ל"ב) "וְלא תְחַלְלּו אֶת שֵם קָדְשִי".

אין מרחק בין אי קידוש ה' לבין חילול ה' – זה: או זה או זה. אם אנו לא מהדרין בקיום מצות התורה: "ושמרתם את חוקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", אם לא מבינים שמִשְׁפְׁטֵי הַתֹורָה באים להביא רַחֲמִים וְׁחֶסֶד וְׁשָלֹום בָעֹולָם, לא רק שאנו לא מקדשים שם שמים, אלא אנחנו מחללים את שם ה'!

אז בואו נהדר במצוות פיקוח נפש ולא ניקח סיכונים, נהיה מחמירים ונחיה, בע"ה, כולנו יחד חיים טובים וארוכים.

הרב אליעזר שמחה ווייס, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל