בעקבות שאלת גיוס בחורי הישיבות שעלתה לאחרונה במסגרת התוכנית לשוויון בנטל, יצאה בימים האחרונים חוברת ובה שיחות הרצי"ה קוק זצ"ל בנושא 'צבא וישיבה'.

בחוברת ישנן שתי שיחות משנות הששים והשבעים אחת שפורסמה בעבר ואחת שמתפרסמת לראשונה, כשאליהן צורפו מספר אגרות מאת הרב.

מתוך החוברת

שאלה: מה זכותם של בחורי ישיבה לשבת בישיבה וללמוד, בעוד אחרים נלחמים בחירוף נפש ומקריבים עצמם על קידוש השם בהגנת העם והמדינה?

רבנו: בזה הלכה כשר הביטחון והוא 'הפרופסור לענייני צבא ומלחמה'.

הוא סובר שאינו נחוץ כיום שבחורי ישיבה אשר תורתם אומנותם ילכו לצבא, על כן יש אפשרות של דחייה. באסיפה משותפת שהתקיימה עם שלטונות הצבא ביחס לפטור תלמידי ישיבה, אמרתי: אין פטור! אנו לא מנותקים מכלל ישראל. אין כאן שום פטור, ואיננו משתמטים אלא דוחים. וכן רשום באישורים עליהם אני חותם, שזו דחייה ולא פטור.

יש אמנם כמה ישיבות המתנגדות לצבא באופן עקרוני. אצלנו אין זה כך, חס ושלום.

אלא, קודם כל יש ללמוד כמה שנים בישיבה, לגדול בתורה ולהתחזק ביראת שמים, ואחר כך אפשר ללכת לצבא. אין זו תכנית כוללת לכולם, אלא חשבון פרטי על פי המציאות האינדיבידואלית של כל תלמיד. הצורך במלחמתיות אינו צריך לבטל את עניין "יגדיל תורה ויאדיר". אלו שתי צוות כלל-ישראליות, ויש לחזק את שתיהן. הגדלת התורה בישראל אינה סותרת את מצוות המלחמה, וגם לא את מצוות ההתנחלות.

יש להבין בדעה ישרה שללימוד תורה יש ערך במובן הלאומי, והוא אינו פירוד וניתוק, ומשום כך יש מקום לדחייה. על כן ההתעניינות בצבא לא צריכה להביא רפיון בשקידת התורה, אלא אדרבה, לחזק את שניהם. יש צורך לבדוק אצל כל אחד ואחד למה ועד היכן הוא יכול להגיע בתורה ולהחליט בהתאם.

אין פטור מצבא

יש לי צער על הבטוי שנאמר כאן: "איך אנו פוטרים ומשחררים בחורי ישיבה מצבא?". אנחנו לא פוטרים ולא משחררים, לא פטורים ולא משוחררים. על הטפסים שאני חותם, היה תמיד מודפס "דחייה", ובזמן האחרון הופיע "פטור", ואז שוב חזר הביטוי "דחייה".

אני מוחה, אני מסתייג ונסלד מהביטוי "פטור". אין פטור, ואין פטורים, אלא יש מתן אפשרות לגדול בתורה במשך כמה זמן. חיוני הוא שצעירים בעלי שאר-רוח יוכלו לגדול בתורה.

תקומת התורה בישראל

כל המקורות שמביאים לפטור כביכול בני-ישיבות מצבא, הם ביזיון התורה. אמר לי הרב טננבוים שאין ועד הישיבות משתמש בכל המקורות האלה. הוא מסר לי בשם ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל שאין ברמב"ם שום הלכה לפטור בני ישיבות מצבא. דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל הם דברי מוסר כלליים על "כל איש ואיש, מכל באי עולם". שימוש בהם ביחס לתלמידי ישיבה, הוא עלבונה של תורה.

אם כן, האם צריכים כולם להתגייס? זהו עניינם של ראשי הישיבות לדאוג לתקומתה של תורה. כמובן לא מפני שזו הפרנסה שלהם, אלא מפני שתפקידם הגדול ואחריותם הגדולה היא לעמוד על הקמת התורה בישראל והגדלת התורה בישראל. "הא סברא, קרא למה לי".